Note: This column was originally published in December 2008

 

היי כולם, ותודה שנעניתם להזמנתי ולמכבש יחסי הציבור שהפעלתי השנה בכל פלטפורמה אפשרית ובאתם לקרוא את המצעד השנתי שלי ל 2008. 

אני אשתדל לא לחפור ולהגיע ישר למצעד עצמו, שהוא גם ככה ארוך.

2008 היתה שנה טובה יחסית לעשור האחרון.

היו המון שירים טובים, אבל היו מעט מאד שירים מצויינים, ושוב לא התפתח אף ז’אנר חדש ומהפכני של ממש שיגדיר את העשור הזה או לפחות את חלקו, משהו כמו הדיסקו, הברייקדאנס (זקנים כמוני זוכרים איזה טירוף היה סביב הברייקדאנס לשנה שנתיים בתחילת האייטיז. אי אפשר היה לזוז בלי תופעות הלוואי של הגל הזה), הגל החדש, הפּאנק, הניו-רומנטיקס, Madchester, הבריטפופ, הגראנג’ וכד’.

 

אני חושש שהעשור הזה יזכר בהסטוריה כעשור מוסיקלי חלש מאד, שהיה רגרסיה לעומת הניינטיז העשירות באיכות בצורה קיצונית.

אולי זה בגלל עליית ה MP3 ונפילת תחנות הרדיו וחברות התקליטים, אולי המוסיקה מעולה ואני זה שהזדקן ולא מעריך אותה יותר בגלל הקונספט לפיו “לעולם לא תאהב מוסיקה יותר מכפי שאהבת אותה בגיל 17” (הלוואי שהייתי זוכר של מי הציטוט הזה).

עוד הגיגים על העשור המוסיקלי הזה יגיעו כנראה במצעד העשור בעוד שנה…

 

והנה השירים שבכל זאת עשו לי משהו ב 2008:

 

הערה – למי שלא קרא את הפוסט הקודם, ולאור אפס התגובות שקיבלתי עליו אלה כנראה רובכם, התחלתי השנה מנהג חדש – לדרג כל שיר בכוכבי מיינסטרים, מכוכב אחד שזה אומר שיר אזוטרי ומוזר שאולי 5% מכם יאהבו עד לחמישה כוכבי מיינסטרים שאומרים שמדובר בשיר מהפלייליסט של FM99

(הימנעות מעוד ירידה על גלגל”צ לטובת רגשותיה של העורכת המוסיקלית היפה שקוראת כאן).

אז אם אתם לא מתחברים לטעם שלי, לא הייתי טורח לשמוע את רוב מה שמסומן בכוכב או שניים, כי זה כנראה לא ידבר אליכם. אבל השירים עם ארבעת הכוכבים, למשל, הם קומוניקטיביים ומיינסטרימיים מאד, והיו יכולים להיות להיטים גדולים בארץ אם רק מישהו היה מרים את הכפפה ומשדר אותם.

 

 

40. The Mae Shi – Run to Your Grave

(2 mainstream stars)

 

שיר שמעטים בלבד יתחברו אליו, אבל אחרי כמה שמיעות היה לי מאד קשה לא להיסחף למקהלה הענקית שצווחת לי בצוותא לרוץ לעבר הקבר שלי. שיר שיש שיגדירו כמעצבן, אבל יש בו אלמנט ממכר ומקורי מאד שגורם לסקרנות לגבי מה המיי שי מלוס אנג’לס יעשו בהמשך. אגב, הם מגדירים את עצמם כ”פּאנק נסיוני”. נו, מילא.

 

39. Futureheads – The Beginning of the Twist

(4 mainstream stars)

 

הפיוצ’רהדס ממשיכים לדשדש ולאכזב מעט אחרי אלבום בכורה שהדהים את עולם האינדי ברעננות ובמקוריות שלו. עם כל האכזבה, עדיין חייבים להודות שמדובר בשיר רוק גיטרות טוב עם קליפ שהוא מעין אבולוציה של Take on me של א-הא.

 

38. Iwasacubscout – Pink Squares

(3 mainstream stars)

 

אהבתי מאד את הריף המקורי בהתחלה, אבל בהמשך זה הופך לשיר די בנאלי. אפשר לומר שהקאב סקאוטס הם צמד חיובי וסימפטי מאד, שעדיין לא מיצה את הפוטנציאל שלו. מדובר בשיר מ 2006 שיצא מחדש השנה כסינגל יחד עם אלבום הבכורה השלם של פעםהייתיחניךצופים (לא מתחייב על דיוק התרגום).

 

37. Dizzy Rascal feat. Calvin Harris – Dance Wiv Me

(5 mainstream stars)

 

אי אפשר לומר שהיו פריצות דרך יוצאות דופן בתחום הדאנס וההיפ-הופ השנה (אם לא מגדירים את No Stress של לורן וולף הצרפתי כפריצת דרך בתחום ההאוס – אהבתי מאד את השיר, אבל יותר בגלל זכרונות מתוקים מחופשה בקלאב מד מאשר בגלל איכותו יוצאת הדופן). ובתחום ההיפ-הופ אני לא מבין מה הרעש סביב ליל וויין – סבבה שהוא מצליח, אבל אני לא מבין למה הדביקו לו גם תווית של היפ הופ איכותי.

עם זאת, השילוב דאנס/היפ-הופ שבמקום ה 37 הוא שיר מקפיץ וכיפי מאד שלא נמאס ממנו אפילו אחרי טחינה מאסיבית בחצי השנה האחרונה. הכי כיף כשהשיר הזה מתחיל בדיוק כשאני באמצע אימון כושר. אני חייב לו הרבה קילומטרים שלא הרגשתי בכלל בהתקדמותם.

 

36. The Kooks – Shine On

(4 mainstream stars)

 

הרבה להקות הוציאו השנה אלבומים שניים שציפו מהם להרבה ואכזבו. המבחן האמיתי של הקוקס יגיע באלבום הבא שיקבע האם הם מוסד אינדי משובח או בדיחה מעצבנת שהסולן שלה זקוק לתספורת דחוף.

בינתיים הם שחררו כמה סינגלים השנה, והיחיד שהיה שיר ממש מוצלח היה הבלדה היפה הזו. מדובר בשיר מעודד – נסו בעצמכם אם אתם עצובים.

 

35. Kaiser Chiefs – Never Miss a Beat

(4 mainstream stars)

 

אני מאד אוהב את קייזר צ’יפס. אבל למרות זאת לקח לשיר הזה די הרבה זמן להתחבב עלי, ואני עדיין חושב שהוא קצת טפשי מדי, אבל זה חלק מהקטע של הקייזר צ’יפס. אני מעדיף את השטותניקיות שלהם שלא לוקחת את עצמה ברצינות על פני הרצינות התהומית בה בלוק פארטי לוקחים כל פריטת גיטרה שלהם. וחייבים לציין שלשיר הזה יש אחלה קצב, והוא גורם לך לחשוב שהמודס חוזרים (אחרי שבלר כבר החזירו אותם בניינטיז). אתה מתחיל להרגיש כבר די זקן כשאתה מבין שחיית כבר שלושה גלגולים של אותה אופנה בימי חייך (אפילו שכשהמודס המקוריים היו באופנה בקושי נולדתי).

 

34. Black Affair – Japanese Happening

(1 mainstream star)

 

או קיי, זה באמת לא שיר לכל אחד. אבל בעיני הוא מופלא. מעין קטע סינטיסייזר אייטיזי איטי ומדיטטיבי שבמצב הרוח הנכון יכול לבוא לכם ממש ממש טוב. אני מאד שמח שגיליתי אותו השנה כי הוא לא נשמע כמו שום דבר אחר.

 

33. Late of the Pier – Bathroom Gurgle

(1 mainstream star)

 

אם כבר מדברים על דברים שלא נשמעים כמו שום דבר אחר… ודברים שלא מתאימים לכל אחד… ודברים שנשמעים כאילו עשו אותם באייטיז… LOTP  עשו כאן רפסודיה מופלאה (שיצאה מחדש השנה אחרי שיצאה במקור ב 2007) של קטעים במקצבים שונים שכולם נשמעים כמו טראקים שהיה ניתן לשמוע במקומות כמו הליקוויד או הפינגווין באייטיז. לא, אני לא עד כדי כך זקן – הייתי אז ביסודי. אבל סיפרו לי מה השמיעו שם. LOTP הם מהדברים המקוריים והמרעננים ביותר ששמעתי השנה.

 

32. The Whip – Trash

(2 mainstream stars)

 

שוב – אם התפריט המוסיקלי שלכם מורכב רק משירים שנהוג להשמיע ביניהם דיווחי תנועה, כנראה שהטראק הזה ממש לא ידבר אליכם. אבל מי שבא לו קטע פּאנק-פאנק רוקיסטי/האוסי שמערב את כל הסגנונות האלה לכמה דקות של כיף שבא לך להשתולל איתו – השוט הוא בדיוק מה שאתם צריכים. ובפול ווליום.

 

31. Johnny Foreigner – Salt, Peppa and Spinderella

(3 mainstream stars)

 

אני מת על ג’וני פורינר – שלישיית אינדי מבירמינגהאם שלא זכתה ליותר מדי יחסי ציבור וליקוקים במגזינים ובבלוגים (אם כי ה NME נתן לאלבום שלהם את הציון המכובד 8/10). יש להם פוטנציאל להיות להקה ממש מצוינת אם הם לא יעלמו. יצאו להם כמה סינגלים טובים, ועוד סינגל עם שני שירים מהאלבום אמור לצאת ב 2009, אבל השיר הזה הוא הטוב ביותר שלהם, ונלווה לו גם קליפ משובח.

 

30. The Verve – Love is Noise

(4 mainstream stars)

 

הוורב חזרו! ופספסתי הופעה שלהם בלונדון בשבוע! והם הוציאו סינגל ממש חזק שסופסוף הזכיר לכולם שהם יודעים לתת בדיסטורשן ולא רק לשיר בלדות! אחלה שיר. לא נשמע של להקה שממחזרת את עצמה בשביל כסף בכלל אלא כמו משהו שבאמת נוצר ב 2008.

 

29. Kanye West – Flashing Lights

(5 mainstream stars)

 

בניגוד לבריטים ולרוב הישראלים אני לא אומר אמן על כל פיפס שקאניה מוציא, וחלק מהטראקים שלו חלשים לטעמי. עם זאת, כשהוא בשיאו, כמו כאן, מדובר באושיית ההיפ-הופ האיכותית ביותר הפועלת כיום (בהנחה שגורו ופרמייר מ Gangstarr יצאו זה מכבר לגמלאות).

 

28. Primal Scream – Can’t go Back

(4 mainstream stars)

 

האם השיר הזה היה מדורג גבוה יותר אם לא היה נודע לי השנה, באיחור רב, שבובי גילספי, המנהיג של פריימל סקרים, הוא אנטי-ישראלי קיצוני? יש מצב. מה לעשות, הטרוריסט הקטן יודע לעשות מוסיקה.

שיר חזק ובועט ביותר שלא היית מנחש עליו שהוא של להקה שקיימת כבר מעל עשרים שנה.

 

27. Red Light Company – Meccano

(3 mainstream stars)

 

אני מודה: יש לי בעיה עם להקות שהסולנים שלהם נראים כמו כוסיות. זה לא שיש לי משהו נגד טראנסים חלילה, איש באמונתו ובמגדרו יחיה, אבל ברגע שאני רואה להקה שהסולן שלה נראה כמו כוסית ישר נדלקת אצלי נורה אדומה שזועקת “זהירות! אימו!!!” ואני משתדל להתרחק כמה שיותר מהר.

לצערי, פספסתי ככה כמה שירים ממש טובים של AFI, וכיום אני מכפר על כך.

הודות לפתיחות החדשה הזו שלי הסכמתי להקשיב קשב רב לכל שיריהם של Red Light Company למרות חזותו הבארבית של הסולן שלהם, ועלי לציין שהם להקה בת-זונה. “מקאנו” הוא פסגת היצירה שלהם, לדעתי. המנון סוחף ומלודי שחבל שלא יותר אנשים זכו לשמוע אותו השנה בגלל שהדרכים בהן ניתן לצרוך פה מוסיקת רוק חדשה כל כך מוגבלות ועמוסות מכשולים.

 

26. M83 – Kim and Jessie

(3 mainstream stars)

 

אני לא אוהב את כל מה ש M83 הצרפתי עושה, אבל אני מעריך אותו. הוא מתעקש לעשות שו-גייזינג עם שכבות על גבי שכבות של דיסטורשן בתקופה בה סוג המוסיקה הזה נחשב שריד ארכיאולוגי מתקופה בה לא היה אינטרנט, היית צריך לחכות יומיים כדי לגלות מה היתה התוצאה של משחק NBA, והתכתבויות עם חברים לעט היו אשכרה על גבי דפים שנשלחו בדואר.

בשיר הספציפי הזה M83 הצליח לזקק את כל מה שהוא עושה טוב למלודיה נפלאה (שמאד הזכירה לי את Tears for Fears), ולשיר נוגע ללב על שתי תיכוניסטיות שעשויות להיות או לא להיות קצת לסביות.

 

25. Little Jackie – The World Should Revolve Around Me

(5 mainstream stars)

 

שיר הכיף של השנה! לא איכות מיוסרת וחשובה, אבל פיסת פופ רקידה שמקפיצה לך את התחת איפה שלא תהיה. אין לי מושג אם השמיעו את זה בגלגל”צ או לא, אבל אם היה צדק בעולם זה היה צריך להיות שיר שילדות בית ספר צועקות את המילים שלו באקסטזה כל יום בדרך הביתה. מי שלא מכיר ואוהב פופ קצבי עם קצת נשמה – עשו לעצמכם טובה והכירו את ג’קי הקטנה קצת יותר טוב.

 

24. Noah and the Whale – Five Years Time

(5 mainstream stars)

 

אחרי שהיו לנו כמה שירים ביזאריים, עכשיו זה פתאום נראה כמו עשרת הגדולים של FM99… אבל מה לעשות – זה חוק שיש לי (וניתקל בו שוב מאוחר יותר) – אם אתה אוהב שיר אבל פתאום הוא נעשה מיינסטרים וטחון בגלגל”צ, זה צבוע להפסיק לאהוב אותו בגלל זה. פשוט שיר טוב ושמח. כמה כאלה כבר יש בשנה? גם את Brimful of Asha של קורנרשופ לא הפסקתי לאהוב אחרי שנורמן קוק הפך אותו לשיר הטחון בעולם. אם משהו טוב והרבה אנשים אוהבים אותו פתאום, הוא עדיין טוב. הבעיה שלי היא עם דברים מזוייפים, משוכפלים ומשעממים שהרבה אנשים נאלצים לאהוב אותם כי זה כל מה שיש לשמוע.

 

23. Goldfrapp – Happiness

(4 mainstream stars)

 

הבטחתי שיום אחד אכתוב פוסט שיוקדש לשירים שאני אוהב אבל לא מסוגל לשמוע כי הם עצובים לי מדי. השנה התווסף עוד שיר לרשימה הזו – השיר הזה, שהוא בעיני היפה ביותר של גולדפראפ אי פעם.

לקח לי זמן להסכים להקשיב לו בכלל, כי הגעתי למסקנה שאני לא אוהב את גולדפראפ וזהו זה, אבל תמיד שווה לשמור על ראש פתוח, כי אז לא מפספסים פנינים כמו השיר הזה. כמה אירוני ששיר שנקרא “שמחה” עושה כל כך עצוב… אבל מתוק.

 

22. 4 or 5 Magicians – Change the Record

(4 mainstream stars)

 

מגיע לקוסמים מברייטון הרבה יותר כבוד מזה שהם זכו לו השנה מהמדיה. מדובר בלהקת אינדי צעירה ומוצלחת. הלוואי שהיו עוד כמה להקות עם שילובי גיטרות כל כך יפים.

השיר הספציפי הזה מתלונן על זה שאין מה לשמוע ברדיו כי טוחנים את אותו שיר (שבמקום הראשון) שוב ושוב, וכבר עדיף לשמוע רדיו 4, או בתרגום לישראלית: רשת א’. פלא שהזדהיתי איתו מיד?

אני חושד שהשיר נכתב כשיר מחאה בתקופה בה Umbrella של ריאנה היה במקום הראשון בבריטניה.

עוד לא יצא להם אלבום, ואני מקווה ש 2009 תהיה השנה שלהם.

 

21. The Metros – Education Part 2

(4 mainstream stars)

 

אם כבר מדברים על להקות אינדי צעירות שלא קיבלו את הכבוד המגיע להן, אז המטרוס מפקהאם הם חבורת נערים עליזה וצוהלת בהנהגתו של הסולן הכריזמטי סול (לא מלשון “נשמה”, מלשון “שאול”) אדמצ’בסקי (מה הסיכוי שהוא יהודי?) שלא הצליחה במצעדים למרות (או בגלל?) שהם עושים רוק כיפי ופשוט שלא לוקח את עצמו ברצינות, ופשוט כיף לשמוע אותם. הסינגל הראשון שלהם הוא המנון רוק קלאסי עם הרבה “או הו” כמו שאתם כבר יודעים שאני אוהב. אם היו בו גם אקורד דרמטי או שניים הוא היה מתחרה על התואר שיר השנה. כל כך קל לקנות אותי.

 

20. We are Scientists – After Hours

(4 mainstream stars)

 

מצחיק שבהתחלה לא אהבתי את ווי אר סיינטיסטס (כבר יותר פשוט לכתוב את זה באנגלית), ודווקא השנה, כשיצא האלבום השלישי שלהם (השני שזכה לתפוצה רחבה) ועשה פחות רעש, הם הוציאו סופסוף שיר שממש אהבתי. ברגע שהתעלמתי מזהות המבצעים ופשוט חשבתי לי “האם זה שיר שעושה לי את זה או לא”? היה ברור שהשיר הזה עם הגיטרות המצויינות והשירה האובר-דרמטית יהיה בטופ 20 שלי השנה.

“Time means nothing”. זה כל כך נכון ועם זאת כל כך שגוי.

 

19. Cheese People – Catch U

(3 mainstream stars)

 

אנשי הגבינה הרוסים (!) מסמארה הם מהתגליות המשמחות ביותר שלי השנה. אחד המקורות שלי למוסיקה חדשה הוא הפלייליסטים העמוסים והמצוינים של Criznittle שנקראים

Indie Rock Playlist (month year)

ויוצאים מדי חודש. אני אפילו חבר גאה בקבוצה של קריזניטל בלאסט אף אם http://www.last.fm/group/Indie%252FRock%2BPlaylist.

 

רוב הפלייליסט מאד אמריקנו-צנטרי ומתרכז, כמו תכניות דוגמת “הקצה”, במובטלים בני 25 שגרים במרתף של ההורים באורגון ומקליטים את עצמם באמבטיה עם גיטרה אקוסטית, או במילים אחרות, הגרסה האמריקאית למוסיקה אלטרנטיווית. עם זאת, בכל פלייליסט כזה יש לפחות 5-6 פנינים, והרבה פעמים לא היה שום סיכוי לשמוע את השירים האלה בשום מקום אחר.

אז את להקת האינדי רוק הרוסית הזו אני חייב לקריזניטל, והשיר הזה שלהם הוא רוק/דיסקו כיפי.

יללות החתול של הסולנית אולגה ברקע הורידו את דירוג המיינסטרים של השיר הזה לשלושה כוכבים בלבד, אבל בעיני הם חלק ממה שעושה את השיר הזה מקסים כל כך. הלוואי שהם יצליחו ויגרמו לגל להקות אינדי רוסיות מגניבות.

 

18. Paramore – That’s what you get

(4 mainstream stars)

 

 

אם הייתם אומרים לי לפני שנה ששיר של פאראמור יהיה בטופ 20 השנתי שלי, ושעוד אחשוב שהקול של הסולנית היילי השתבח מסינגל לסינגל, הייתי מציע לכם לאשפז אותי עד שאחוז החומרים ההזייתיים בדמי ירדו לממדים שפויים.

פאראמור תמיד נתפסו אצלי כלהקת ספק-אימו המיועדת לילדות מתלהבות. כל זה השתנה ב 2008.

כיום אני חושב שפאראמור הם להקת ספק-אימו המיועדת לילדות מתלהבות עם שיר אחד שהוא פיצוץ.

פשוט קשה לא להתמכר לשיר הזה אחרי שמיעה וחצי, אז למה להיאבק בזה?

 

17. Santogold – Say A-Ha

(3 mainstream stars)

 

אין על סאנטי ווייט האמריקאית. בהתחלה, כמו כל מי שמאד אוהבת את MIA, חשבתי שהיא מעתיקנית, אבל יש מקום בעולם האינדי לכולם, ויש מספיק הבדלים בין השתיים, שכל אחת מהן מעולה בתחומה.

השיר הזה היה מהאהובים עלי באלבום שלה, ולכן שמחתי מאד כשהיא הוציאה אותו כסינגל ולא רק מכרה אותו לפרסומות. דווקא את Lights Out שלה, שהמבקרים נשפכו ממנו, אהבתי קצת פחות.

שיר בלי הרבה מילים, כיפי, קצבי, ומעולה לנהיגה. עוד נחזור לסנטוגולד בהמשך… (אח, המתח, המתח).

 

16. Oasis – The Shock of the Lightening

(4 mainstream stars)

 

אמרו על אואזיס שהם זקנים, לא מעודכנים, לא רלוונטיים, ושלא מענין אף אחד שהם הוציאו אלבום חדש. כל זה נכון. I’m out of time, למשל, הוא שיר משעמם ברמות של שימוש כחומר הרדמה בניתוחי לב. אבל כשהאחים גלאגר מחליטים לכתוב להיט רוק נותן בראש שיהיה סינגל ראשון מאלבום – הם עושים את זה אולי הכי טוב בעולם. תגידו מה שתגידו, השיר הזה עומד בשורה אחת עם טובי הלהיטים של אואזיס בלי להתבייש. למי שאוהב מועדונים עם רצפה דביקה מבירה ודיסטורשן באזניים ואוהב את הרוק שלו חזק, מלודי ולפנים.

 

15. The Go! Team – Milk Crisis

(3 mainstream stars)

 

בשנה הבאה יכתבו מצעדי סיכום העשור, ואני חייב לציין שאני שוקל ברצינות את הגו טים כלהקת העשור שלי לפני הרכבים “חשובים” כמו הסטרוקס או הליברטינס או הווייט סטרייפס או קינגז אוף ליאון או אינטרפול. הגו טים לא עושים כלום חוץ משירים מקפיצים שעושים לך טוב על הלב. אתה מדוכדך, שומע שיר שלהם, ונעשה פחות מדוכדך. זה לא חלק גדול ממה שמוסיקה אמורה בעצם לעשות?

השנה יצא רק הסינגל-להורדה-בלבד הזה שהוא לא מהסינגלים הטיבם ביותר של הגו טים, אבל הוא עדיין עדיף עשרות מונים על רוב מה שאפשר לשמוע ברדיו. עם כל הכבוד לסולנית/ראפרית הקבועה נינג’ה, יש לי חולשה לטראקים שבהם חברת הלהקה קאורי שרה, וזה אחד מהם.

 

14. The Courteeners – Not Nineteen Forever

(4 mainstream stars)

 

הקורטינרז הם מבחינתי אחת מלהקות ה “בוא ניקח גיטרה, נמלמל כמה מילים גבוהות עם מלודיה מונוטונית ולא מקורית ונהיה כוכבים” שצצו אחרי פירוק הליברטינס. השיר הזה שונה מעט. קודם כל, המילים דיברו אלי אישית, ולפעמים גם זה קובע. שנית, ריף הגיטרה פה סוחף ומענג. שלישית, הגירסא האקוסטית מרגשת עד דמעות.

An older woman and an ever so slightly younger man/ God bless the band/ They’re doing all they can

אבל לא תמיד אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים. אפילו אם אנחנו סלייטלי מבוגרים יותר. ולא תמיד אנחנו זוכרים שאנחנו כבר לא בני 19.

 

13. Glasvegas – Daddy’s Gone

(4 mainstream stars)

 

גלאסוגאס הם להקה חדשה, אבל הם מאד מיינסטרים וזכו לחיבוק חזק מהממסד המוסיקלי הבריטי. מדובר בחבר’ה סקוטים עם כשרון נדיר למלודיות. בשום מקום זה לא יותר ניכר מאשר בהמנון הלבבות השבורים הזה. אם יצא לכם לראות אותם שרים את זה בהופעה ביו טיוב, קשה שלא להתרגש כשכל הקהל שר את הפזמון יחד עם הלהקה. זו בלדה שאף אחד שאיבד אי פעם מישהו בחייו לא יוכל לעמוד בפניה, ולזכות גלגל”צ יאמר שתפסתי אותם משמיעים את השיר הזה באחד הערבים.

 

12. The Pigeon Detectives – This is an Emergency

(3 mainstream stars)

 

בד”כ אני מעריך את המצעדים השנתיים של ה NME. השנה הוחלט לשנות שם את שיטת הדירוג ולהפוך אותה למשוקללת ודמוקרטית. התוצאה: המצעד השנתי הגרוע ביותר בתולדות המגאזין שכל ילד שצופה ב MTV|2 היה יכול לשרבט בחמש דקות. בהקדמה למצעד החלש הזה ציין העורך שאחד הכתבים דירג את השיר הזה של פיג’ן דטקטיבס, ומפאת כבודו הוא לא יציין את שמו.

אז עורך NME  מתנשא יקר: הפיג’ן דטקטיבס אולי נכשלו עם האלבום השני שלהם, אבל מדובר בשיר משובח ביותר. הוא דרמטי מאד, שזה משהו שאתם כבר יודעים שמוסיף לו המון נקודות אצלי, ויש בו גיטרות טובות וקמצוץ של מקוריות, וכל אלה דברים שאין, למשל, בסינגל האחרון של The View “5Rebbeccas”.

אני הכי אוהב את ההקשות על תוף הסנר רגע לפני הפזמון האחרון. תענוג.

 

11. MGMT – Time to Pretend

(5 mainstream stars)

 

ואת מי ה NME כן אוהבים? MGMT. שלושה שירים שלהם בטופ 5. כמו מצעד שנתי של מעריץ מתלהב. אני חושב ש MGMT טובים מאד ושהם משב רוח מוסיקלי מרענן, אבל ממש לא הבנתי את ההתלהבות מ Kids ו Electric Feel שיר יפה, אבל לא מספיק. לעומת זאת, Time to Pretend היה משהו מיוחד ומקורי מהפעם הראשונה ששמעתי אותו (ומאז, באדיבות כל המדיה האפשריים, היו עוד המון המון פעמים…) ואחד השירים שיאפיינו ביותר את 2008 כשניזכר בשנה הזו בבוא היום. כמה אירוני ששיר עוקצני על החיים הריקניים והצבועים של כוכבי רוק הפך את MGMT למעין כוכבי רוק בפני עצמם.

 

10. The Kills – Tape Song

(2 mainstream star)

 

ביקורת המוסיקה אובססיבית לגבי גילוי דברים חדשים. להקות חדשות שבקושי הוציאו סינגל, ז’אנרים חדשים שקיימים רק במוחם של שני אנשים… לפעמים להקות כבר נחשבות פאסה כשתקליט הבכורה (!) שלהן יוצא (עיין ערך הסיפור העצוב של The Longcut המצויינים, או Joe Lean and the Jing Jang Jong שגנזו אלבום בכורה שכבר קיבל את הציון 8 ב NME בגלל שהוא “כבר לא משקף את הסאונד שלהם”).

על רקע אובססיית החידוש והנעורים הזו, כיף להיתקל לפעמים בתופעות כמו The Kills, שהשנה הוציאו את האלבום השלישי שלהם, ולפתע זכו להצלחה המסחרית והאמנותית הגדולה ביותר שלהם.

כל הסינגלים של הקילס היו מצוינים וגרמו לי לאהוב אותם מאד, אבל הסינגל האחרון עולה על כולם.

שיר אווירה שמעטים מכם כנראה יאהבו, אבל בטח יהיו אחד או שניים שישמעו אותו והשיר הזה ילווה אותם לכל דיסק אוסף שהם יכינו מעתה ועד עולם.

 

9. Crystal Castles vs. Health – Crimewave

(1 mainstream star)

 

קריסטל קאסלס התפרסמו בתור אלה שטימבאלאנד גנב מהם את הסימפול שהוא נתן ל 50 Cent בשביל AYO Technology. אחרי כמה זמן הם זכו להכרה כאמנים בזכות עצמם, והטראק הזה הוא לדעתי הבלחת גאונות חד פעמית שרק בשבילה שווה להכיר אותם. טראק שהוא ממש לא לכל אחד – סינטיסייזרים של ניו-ווייב אייטיזי מעורבים בביט מקפיץ ושירת ווקודר רובוטית שיכולה לשגע אותך אם תשמע אותה יותר מדי. אבל אני נותן לה לשגע אותי כי השיר הזה טוב מכדי שאפסיק לשמוע אותו.

 

8. Lesser Panda – Ghostdance

(3 mainstream stars)

 

לדעתי 2009 תהיה שנה מעולה ללסר פנדה. יש סביבם הייפ מטורף בבריטניה, והסינגל האחרון שלהם הוא טור דה פורס של יכולת מוסיקלית משובחת. 2008 התאפיינה בחזרה המונית לדארק אייטיז, וגם השיר הזה חוזר לתקופה ההיא, אם כי יותר לגיטרות המקוטעות של הפוסט-פּאנק ופחות לסינטיסייזרים.

תנו לגיטרות ולשירה האיאן-קרטיסית של הסולן לסחוף אתכם לשיר מדיטטיבי ויפהפה שרק מעורר תיאבון לגבי מה שהלהקה הזו מכינה לנו לעתיד.

 

7. The Duke Spirit – Lassoo

(3 mainstream stars)

 

מי אמר שלהקות עם סולניות בנות לא יכולות לתת בראש? מדובר בשיר שיצא בשלהי השנה שעברה (ששש… אל תגלו לאף אחד) והוא פנינת רוק סוחפת. נסו לשמוע את הריף בקטע שמוביל לפזמון, במהלך הפזמון, ובברידג’, ולא להידרדר לאייר גיטאר מטורף, אפילו כשאתם נוהגים.

 

6. Santogold – LES Artistes

(3 mainstream stars)

 

חולה עליה. אם כי פחות אהבתי את שיתוף הפעולה שלה עם פארל וג’וליאן קזבלנקאס ב My Drive Thru. סנטוגולד היא מהנביאות של ז’אנר שהייתי מכנה אותו “אלקטרו-דה-קונסטרוקציה”. אני מתנצל אם מישהו כבר המציא את השם הזה קודם. קחו מלא ז’אנרים, פרקו וערבבו אותם יחד, טבלו באלקטרוניקה קלה, הוסיפו קול ייחודי מלא סול אך שבור, והנה משהו חדש בעשור הזה שאפשר להתגאות בו. המיוחד בשיר הזה, מבחינתי, הוא שהוא יצא לפני הרבה זמן יחסית, כך שהספקתי לחרוש עליו ממש הרבה, והוא אף פעם לא נמאס עלי אפילו קצת ביחס לפעם הראשונה.

עוד המלצה של סנטוגולד לשיר שיצא בשנה שעברה – Creator.

 

5. The Ting Tings – Great DJ

(4 mainstream stars)

 

הטינג טינגס הם להקת אינדי, ולא יעזור לאף אחד. ולקום בבוקר ולשמוע שבראש המצעד הבריטי צועדת להקת אינדי, ולא בריטני או ריאנה או ביונסה או זוכה של איזה כוכב נולד, היה אחד הרגעים היפים שלי מבחינה מוסיקלית השנה. לטינג טינגס היו המון להיטים השנה, וההצלחה שלהם גרמה לכמה אניני-תחת להרים את האף ולזלזל בהם, אבל מכולם הכי אהבתי אחד שיצא בכלל להורדה בלבד ושלא היה גבול לשמחתי כששמעתי אותו בחימום לקראת ההופעה של איאן בראון השנה (מצטער, מייט, אתה אליל אבל הסינגלים שלך השנה לא היו טובים מספיק). מדובר בפנינת דיסקו/גיטרות ממכרת, וכמובן שהיא גם דרמטית וגם יש בה הרבה “או או”, ולכן היא בטופ 5. אני נורא צפוי מהבחינה הזו.

4. The Music – Strength in Numbers

(4 mainstream stars)

 

חזרה מהכפור לאחת הלהקות הסימפטיות של העשור (עם אחד השמות הכי דביליים), וחזרה לסולן שלהם, מי שהתחיל את טרנד הסולנים עם גיבוב השיער השחור הספק-מתולתל ללא-ספק-מבולגן-וזקוק-לחפיפה שהיו לו חקיינים רבים, והשנה חזר גלוח ראש ונקי מסמים.

השיר הזה הוא המנון חזק וסוחף ליכולת שלנו להתאחד ולגרש יחד את הפחדים והחולשות שלנו.

וזה מסר שכולנו צריכים שמיזהו יזכיר לנו אותו מדי פעם, ואם זה בא בליווי אחלה גיטרות, מה טוב.

 

3. Vampire Weekend – A Punk

(3 mainstream stars)

 

להקה שמשלבת פוסט-פּאנק, או Math Rock כפי שאוהבים לקרוא למוסיקה של Foals הנפלאים ודומיהם, עם השפעות אפריקאיות דוגמת “גרייסלנד” של פול סיימון. השיר הזה הוא השיר בו השילוב הזה מצליח בצורה המושלמת ביותר, והחסרון הגדול ביותר שלו הוא אורכו המינימלי. אני תמיד מוצא את עצמי מאוכזב מחדש אחרי ה “היי!” האחרון כשאני מבין שהשיר נגמר. (כן, יש בו הרבה “היי!”. אפשר פשוט לכתוב תוכנת מחשב שתדרג את המצעדים שלי במקומי).

 

2. Lykke Li – I’m Good, I’m Gone

(4 mainstream stars)

 

כתבתי פוסט על ההופעה של ליקי לי, אבל השיר הזה שלה כל כך משובח שהוא ראוי לעוד כמה מילים.

הפתיחה המופלאה עם המגאפון, הקול הייחודי שלה, המעבר האנרגטי לפזמון, האקורדים היפים כל כך…

שיר עצוב על פרידה עצובה ושיתקשר אצלי תמיד לפרידה עצובה אחרת, אבל הוא כל כך יפה שזה נסלח לו. אגב, המבנה של שני השירים במקומות הראשון והשני די דומה לדעתי – מענין אם עוד מישהו יבחין בזה. ליקי השוודית מצליחה מאד במעגלי האלטרנטיב האמריקאיים (תראו איך פיצ’פורק מלקקים לה במצעד השנתי שלהם! והם לא ממש חמים כלפי דברים שהם לא בשטאנץ של האלטרנטיב/פולק/קאנטרי האמריקאי) ויש בהחלט סיכוי שעוד נשמע ממנה הרבה בשנים הקרובות.

 

מוכנים?

 

 

ועכשיו……..

 

 

 

 

 

 

Wait for it…..

 

 

 

 

 

 

Keep waiting….

 

 

 

 

 

שיר השנה!

 

1. Magic Wands – Black Magic

(3 mainstream stars)

 

נתקלתי בשיר הזה לגמרי במקרה, וכל הסיכויים היו שלא אשמע אותו לעולם.

לכם אני נותן את המתנה של להכיר לכם שיר שהוגדר ביותר מאתר אחד כ”מושלם”, וזו לא מילה שאני זורק הרבה. תקשיבו, אל תקשיבו – המצפון שלי שקט – עשיתי את כל מה שיכולתי כדי להרחיב את מעגל האנשים שמתענגים על המוסיקה השמיימית הזו.

מדובר בצמד הזוי מטנסי שבארה”ב (אני אולי אנגלופיל, אבל כשמשהו טוב אז הוא טוב) ואין להם אף שיר אחר ששמעתי שאפילו מתקרב לאיכות של היהלום החד פעמי הזה.

שיר מושלם מהצליל הראשון עד ל”היי!” הכי חלש שבקושי שומעים (כן, יש בו הרבה “היי!, נכון אתם נורא מתפלאים? הוא גם דרמטי. חבל שפנדורה כבר לא זמין מחוץ לארה”ב. הייתי מנסה להגדיר לו להשמיע לי רק שירים עם “היי! או או! ואקורדים דרמטיים ולא הייתי צריך לשמוע שום דבר אחר).

אין שם צליל אחד שלא במקום, השירה המשותפת של הסולן והסולנית מופתית, ואני חושד, גם בעקבות הקליפ, שמדובר בפיסת מוסיקה שנשתלה בכדור הארץ על ידי צורת חיים מוסיקלית מתקדמת בהרבה משלנו. חבל שחוץ מ XFM בלונדון אף אחד לא בלע את הפתיון והשיר הזה לא הפך ללהיט ענק. חבל, אבל ככה הוא נשאר הסוד הקטן והמושלם שלנו. נכון?

 

להתראות בשנה הבאה עם המצעד השנתי 2009 ועם מצעד העשור – אם יהיה לי כח להמשיך להשקיע כל כך הרבה בשביל חמש תגובות.

 

ותודה לכולכם ששרדתם עד סוף הפוסט הארוך הזה, ובכלל שאתם מלווים אותי, רובכם לאורך שנים.

 

הרשימה המלאה:

 1. Magic Wands – Black Magic
2. Lykke Li – I’m Good, I’m Gone
3. Vampire Weekend – A Punk
4. The Music – Strength in Numbers
5. The Ting Tings – Great DJ
6. Santogold – LES Artistes
7. The Duke Spirit – Lassoo
8. Lesser Panda – Ghostdance
9. Crystal Castles vs. Health – Crimewave
10. The Kills – Tape Song
11. MGMT – Time to Pretend
12. The Pigeon Detectives – This is an Emergency
13. Glasvegas – Daddy’s Gone
14. The Courteeners – Not Nineteen Forever
15. The Go! Team – Milk Crisis
16. Oasis – The Shock of the Lightening
17. Santogold – Say A-Ha
18. Paramore – That’s what you get
19. Cheese People – Catch U
20. We are Scientists – After Hours
21. The Metros – Education Part 2
22. 4 or 5 Magicians – Change the Record
23. Goldfrapp – Happiness
24. Noah and the Whale – Five Years Time
25. Little Jackie – The World Should Revolve Around Me
26. M83 – Kim and Jessie
27. Red Light Company – Meccano
28. Primal Scream – Can’t go Back
29. Kanye West – Flashing Lights
30. The Verve – Love is Noise
31. Johnny Foreigner – Salt, Peppa and Spinderella
32. The Whip – Trash
33. Late of the Pier – Bathroom Gurgle
34. Black Affair – Japanese Happening
35. Kaiser Chiefs – Never Miss a Beat
36. The Kooks – Shine On
37. Dizzy Rascal feat. Calvin Harris – Dance Wiv Me
38. Iwasacubscout – Pink Squares
39. Futureheads – The Beginning of the Twist
40. The Mae Shi – Run to Your Grave