Note: This column was originally published in December 2007.

מצעד שירי השנה של פרינפי 2007!

 

היי כולם (לפחות מי שנשאר אחרי הפוסט הקודם שהצליח להמאיס אותי גם על אלה שלא סובלים את המוסיקה שאני אוהב וגם על אלה שאוהבים את המוסיקה שאני אוהב וירדתי על הלהקות החביבות עליהם)!

 

זה יהיה פוסט ארוך, היות והשנה הייתי חייב להרחיב את המצעד לארבעים(!) שירים (ועדיין כמה שירים טובים נותרו בחוץ), ולכן רק כמה נקודות קצרות ואז ניגש ישר לעניינים:

 

  1. בניגוד לכל מיני מבקרים ואתרים, אני מדרג רק סינגלים. אני רק בן אנוש, שעובד במשרה מלאה ותובענית ושיש לו תחומי ענין נוספים חוץ ממוסיקה (אם כי לא הרבה), ואני מודה שלא היה ביכולתי לשמוע את כל האלבומים שאיכשהו קשורים לרוק בכלל ואינדי בפרט שיצאו ב 2007. לכן אני לא חושב שיהיה הוגן מצדי לדרג סתם קטע מאלבום שאהבתי, ולזנוח קטעים מדהימים באלבומים אחרים שלא אשמע לעולם. סינגלים, לעומת זאת, שמעתי באובססיה של נרקומן שאמרו לו שנפלו כמה פירורים של הרואין למיכל שוקולד גולמי של עלית.

 

  1. 2007 היתה שנה טובה לשירים ורעה למוסיקה. יצאו לא מעט שירים טובים, ולמעט כמה חודשים בקיץ, בהם ההיצע היה די דלוח, תמיד היו שניים שלושה שירים חדשים להתלהב מהם. לראיה – בקושי הספיקה לי רשימה של ארבעים שירים, וכל שיר במקומות 31-40 היה יכול להשתלב בכיף בכל אחד ממצעדי השנה הקודמים שלי שמנו רק 25 או 30 שירים.

      עם זאת, מבחינה מוסיקלית זו היתה שנה בה לא היתה כל התקדמות או פריצת דרך. מהפכות חדשות לא נולדו, ז’אנרים שיווקיים מופרכים גססו לאיטם (מי אמר לכם ראשון שאין באמת דבר כזה “ניו רייב”?), צעירי בריטניה עדיין התבטלו בפני ההשתלטות העויינת של האמריקאים על סצינת האינדי, ואפילו במוסיקת הפופ הלהיטית הפופולארית הכל דרך במקום.  היות ומאז שנות השבעים (תלוי אם אתם אוהבים דיסקו או לא. אני קצת משוחד כילד קטן שרקד לצלילי הלהיטים ב”קול השלום”) השנתיים האחרונות של כל עשור הן הזוועתיות ביותר מבחינה מוסיקלית, הרי שאין גם הרבה תקווה לעתיד הנראה לעין. רק אמנית אחת ממשיכה במהפכה שלה ושמה פס על כולם. אבל לא נקדים את המאוחר.

 

  1. ברור שכל רשימת שירים מועדפים היא ענין סובייקטיבי. הרשימה השנה הושפעה עמוקות מכך שעברה עלי השנה הקשה והעצובה ביותר בחיים שלי (עד כה – תמיד אפשר לשאוף ליותר).

אין ספק שאם עמדו לנגד עיני שני שירים – אחד “חשוב” ו”איכותי” והשני סתמי יותר אבל שנגע בי בנקודה מסוימת בשנה הזו וגרם לי להרגיש משהו או מתקשר לי למשהו מסוים, השיר השני יקבל עדיפות. בסופו של דבר זה נכון לכל מי שמתיימר לבחור שיר מסוים על פני שירים אחרים. אין מדד אובייקטיבי למדידת אמנות. יש לנו רק את הנשמה שלנו.

 

40. Art Brut – Direct Hit

40. Jack Peñate – Torn on the Platform

 

בשניה האחרונה החלטתי שאני לא יכול להשאיר אותו בחוץ.

וזה השיר שלו שהכי הקפיץ אותי מבין כל הסינגלים שלו (כשגם Spit at Stars ראוי לציון).

חשבתי לציין את העובדה שלראשונה יצא שיר של ארט ברוט שאני מחבב, כי פעם לא סבלתי אותם, אבל זה לא פייר לדחוק את הממשיך הרוחני של ההאוסמרטינס מהרשימה בגללם.

ולמבקר שכתב שהוא היורש של פול וולר והג’אם במקום להבין שמדובר בנסיך רוקבילי, אין לי אלא להצטער על עצם קיומך ועל מי שנתן לך ללכלך נייר עיתון משובח בדיו.

 

 

39. Justin Timberlake – What Goes Around Comes Around

 

היי, זו אחלה הפקה. בעיקר הקטע האחרון, שלא תמיד הקפידו להשמיע אותו ברדיו, ורק בזכותו השיר הזה נכנס לרשימה. ג’סטין מזכיר לכולנו שיש קארמה בעולם, ושאין דבר כזה לפגוע באנשים ולא לקבל בסופו של דבר את מה שמגיע לך.

 

38. Dizzee Rascal – Pussy’ole (Old Skool)

 

נכון שמדובר בסאמפל משומש עד דק, אבל פרץ האנרגיה והעצבים שדיזי מלביש עליו מצדיק את השימוש המיליון ב “Jack/Whoo!” הגנרי מתוך Think (About it) של לין קולינס. כיף לא נורמלי לזוז לקצב ההרסני ולרחם על המסכן שעצבן את דיזי עד כדי כך שהוא הקדיש לו את השיר הזה.

 

37. Justice – D.A.N.C.E.

 

שיר כיפי שהידרדר בטבלה עם הזמן עם טחינתו והימאסותו וההבנה שהקליפ בעצם יותר מגניב מהשיר.

עד כה, למעט ג’סטין, פשוט מדובר בשירים שהיו לי הכי כיפיים בזמן הכושר. בהתחלה כדורגל וסקווש-מסדרון, ובהמשך על הקרוס-טריינר. אז זו לא פסגת איכות אינדית, אבל גם לכתוב שיר שעושה לך כיף להתאמץ ולהזיע זו אמנות.

 

36. Common feat. Dwele – The People

 

למרות ההספדים, להיפ הופ דווקא היתה שנה מוצלחת למדי, בעיקר אם מרחיבים קצת את גבולות הז’אנר מעבר לראפ הסטנדרטי, שדי דרך במקום. קומון הוותיק בלט לטובה (יחד עם עוד כמה ותיקים דוגמת פארו מונץ’ וטאליב קוואלי) והטראק הזה היה כנראה טראק הראפ הטהור הטוב של השנה. ככה זה כשדי ג’יי פרמייר מפיק. קאניה וטימבלנד יכולים ללמוד (אם כי טימבלנד היה קרוב להיכנס לרשימה אף הוא).

 

35. Dead 60s – Stand Up

 

שיר חמוד, אבל להגיד שזה מה שציפיתי לו מסינגל ראשון מאלבום חדש של הדד סיקסטיז? הארדלי.

משום מה יציאת האלבום שלהם מתעכבת ל 2008 (למעט…. בצרפת?!), אז עוד ניתן לקוות שמחכים לנו שירים יותר סוחפים כמו שהחבר’ה האלה (שנותנים בראש בהופעות) יודעים לכתוב. מצד שני השיר הזה מעיד על התבגרות, בשלות, עומק, בלה בלה בלה בלה בלה….

 

34. Babyshambles – Delivery

 

היי! פיט דוקרטי כתב שיר שאני אשכרה מחבב! כשהייתי בלונדון שידרו את השמבלס מבצעים את השיר הזה לייב ופיט זייף באופן נוראי. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהוא היה על סמים, אבל יותר ויותר נראה לי שזה היה בגלל שהוא *לא* היה על סמים. הוא וקארל בארט עובדים על מחזמר משירי הליברטינס. הלוואי שהייתי ממציא את זה.

 

33. Hard-Fi – Suburban Knights

 

חזרה מגניבה להארד-פיי, בשיר הכי “קלאשי” שלהם עד כה (עד כדי כמעט העתקה, למעשה). שיר שכמה שחרשו אותו עדיין כיף לי לשמוע. וכן, באותה תכנית שראיתי בלונדון גם ריצ’רד ארצ’ר זייף בלייב את השיר הזה. אף פעם לא שיערתי שדווקא הארד-פיי, מכל הלהקות שהפציעו יחד איתם בסביבות 2005, יצליחו כל כך, אבל הם הצליחו לפרוט על איזשהו נים בריטי רגיש ולהיתפס כ”להקה של חבר’ה” – כזאת שכיף לשיר איתה בציבור בשבת על כוס בירה בזמן שרואים כדורגל.

בסך הכל יש דברים גרועים יותר שאפשר להיות.

 

32. Biffy Clyro – Folding Stars

 

נראה לי שנרכז את כל מה שיש לי לומר על השנה המדהימה של ביפי במקום אחד, אז חכו עוד טיפה. מה שכן, הגרסא האקוסטית של השיר הזה מהתכנית של ג’ו וויילי ברדיו 1 יפהפיה, וכששמעתי אותה אחרי שנודע לי שהסולן כתב את השיר על אמא שלו, אני מודה שדמעות חנקו את גרוני (זו צורת ביטוי כזו – האמת שאני לא בוכה מהגרון בד”כ).

 

31. Queens of the Stone Age – Make It Wit Chu

 

אחרי שכבר חשבתי שזה לעולם לא יקרה, QOTSA הצליחו להוציא השנה שירים שאהבתי. עד השנה לא הבנתי מה התלהבות מג’וש הומי והרדנקס הרוקיסטים שלו. בסופו של דבר הנציג במצעד שלי הוא השיר הכי רגוע שלהם, כנראה. בלדת פיתוי קוּלית ומחרמנת על…אממ… חרמן קוּל. שרוצה לעשות את זה איתך. וזה. הא הא הא הא… הא… כן.

(I again succumbed to my inner Beavis)

 

30. New Young Pony Club – The Bomb

 

נכון שפצצות הייפ אינדי אמריקאיות זו תופעה מעצבנת?

אז כך גם NYPC, רק שבמקרה, ולמרות מחאותי הנמרצות, יצא להם סבבה של שיר. מי שהשיר הזה לא גורם לו לנענע את התחת, כנראה צריך דחוף אציטון כדי להשתחרר מהסופר-גלו ששמו לו על הכסא.

 

29. The Enemy – Away From Here

 

לאורך כל השנה שתי להקות בריטיות צעירות הוציאו סינגל אחרי סינגל בעקביות מרשימה תוך פרגון מקיר לקיר מהמגזינים וקהל הצרכנים כאחד. אחת מהן היתה The Twang והשניה The Enemy.

בסופו של דבר רוב השירים שלהם היו די משעממים, עם יתרון קל לאנמי עם הסולן בעל פני הציפור שלהם, כשהיי-לייט הוא השיר שבמקום העשרים ותשעה. אין מה לעשות. מי שעוקב אחרי המצעדים והפוסטים שלי על מוסיקה כבר יודע שאני לא יכול לעמוד בפני שיר שיש בו “הו הו הו” טוב.

 

28. Maxïmo Park – Karaoke Plays

 

מה שעוד ידוע למי שקורא כאן מספיק זמן, זה שאני לא סובל את מקסימו פארק. זה שילוב בין החשיבות העצמית המגוחכת שלהם (ראה הקליפ הקורע-מצחוק-שלא-במתכוון של Our Velocity), העובדה שהם ירדו פעם בראיון על בלוק פארטי, ופול סמית’, שבנוסף לכובע מגוחך יש לו גם את הפרצוף הכי דורש סטירה בתולדות האינדי.

למרבה האירוניה, השנה בלוק פארטי אהובי נותרו בחוץ, ואילו השיר הזה של מקסימו היה יפה מכדי שאתעלם ממנו. לכך סייעה העובדה שהתלהבתי ממנו לפני שידעתי מי שר אותו, ותודה לבלונדה על המידע. בדיעבד הייתי מעדיף לא לדעת. מצד שני, לפחות לא נדלקתי על שיר של Fall Out Boy או משהו.

 

27. The Cribs – Moving Pictures

 

גם על הקריבס אני לא מת, וגם להם יש פוזה מעצבנת, והלהיט שלהם Men’s needs לא עשה לי כלום,

וזה למרות שיש בחורה עירומה בקליפ. אבל מה לעשות… הסינגל השני שלהם מאלבומם הנוכחי הצליח בסופו של דבר לתפוס אותי, אחרי שהתבשלתי איתו הרבה זמן. לפעמים שירים שאתה לומד לאהוב לאט לאט הם אלה שנשארים איתך בסופו של דבר הכי הרבה זמן. או שפשוט שוב לא עמדתי בפני שיר עם “הו הו הו” טוב.

 

26. Kaiser Chiefs – The Angry Mob

 

גם את כל מה שיש לכתוב על הקייזר צ’יפס נרכז במקום אחד יותר מאוחר… אהבתי את הדרמטיות בשיר הזה (מי שעוקב יודע שבנוסף ל”הו הו הו” מה שקונה אותי בשירים זו דרמטיות. ראה שירי השנה של 2005 ו 2006, למשל), ואת המבנה החצי-רפסודי שלו שמורכב משני חלקים שונים בסגנונם.

 

25. Black Kids – I’m not Gonna Teach your Boyfriend how to Dance with you

 

החבר’ה האלה הוציאו עד כה רק אי פי אחד באיכות הקלטה ביתית, ואפשר רק לרייר כשחושבים על הפוטנציאל שיש לאלבום שלם שלהם. השיר הכי קרוב לסמית’ס שיצא השנה. המנון לוזרי עם מלודיה מנצחת והתלהבות נעורים סוחפת.

 

24. Feist – 1 2 3 4

 

יש שירים שפשוט לא יוצאים לך מהראש. לנצח. כמו יתושים מוסיקליים של טיטוס. אם מישהו גילה איך להוציא את השיר הזה מהראש, בבקשה תגלו לי. חשבתי שאם אני אדרג אותו זה יעזור. מצד שני, הוא תקוע כל כך חזק שעוד כמה שבועות זה עוד היה יכול להיות בטופ 10. מזל שהשיר הזה מזכיר לי יותר מדי את Vaya con Dios, אחרת הייתם מוצאים אותו הרבה יותר גבוה. משום מה אני חושש שעוד כמה שנים אני אביט אחורה על המצעד הזה והפדיחה במקום 24 תהיה דומה למישהו שרואה שהוא דירג פעם במצעד השנתי שלו את סימפלי רד או משהו.

 

23. Collie Buddz – Come Around

 

אז המוסיקה השחורה זכתה לעדנה השנה, אבל לאו דווקא בתחום הראפ, ולאו דווקא על ידי אמנים שחורים בהכרח… קולי באדז החיוור הוא תגלית הרגאיי של השנה ושיחק אותה בהמנון משובח לגידולים חקלאיים פרטיים.

תודה ללירון תאני שבזכותו הכרתי את השיר הזה, ובכלל תודה על כל השנים הנפלאות בהן ביליתי איתו את לילות חמישי. אני מתגעגע ל”עסק שחור”. מאד.

 

22. Arctic Monkeys – Teddy Picker

 

גם לארקטיק מאנקיז נגיע יותר מאוחר, אבל אני חייב לציין שהקטע הקצר מהחזרות שמופיע בתחילת הקליפ הוא הקטע האהוב עלי בכל השיר. מדובר בלהקה שהיא לא רק הייפ (ואו-הו כמה הייפ שהם ייצרו), אלא אוסף אמיתי של מוסיקאים מוכשרים עם משהו להגיד ואלכס טרנר אפילו השתפר בתור זמר. יש תקווה.

 

21. MIA – Jimmy

 

אה כן. אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל נרכז את כל ענייני MIA במקום אחד מאוחר יותר. נציין רק שמדובר בשיר ה”מסחרי”/”נגיש” ביותר של MIA, ושהוא בלדת הבוליווד הנפלאה ביותר שבומביי מעולם לא ייצרה.

 

אם היה שמץ של צדק בעולם השיר הזה היה הופך ללהיט היסטרי בארץ, בסגנון dil tu pagal hey או איך שכותבים את זה (גיליתי שאני זוכר את השם של השיר הזה רק בשבוע שעבר מתוך שכרות). מצד שני, כנראה שעדיף שזה לא קרה.

 

20. The Checks – Take me There

 

חבר’ה ניו-זילנדים שעושים שמייח עם רוקנ’רול בסיסי ומקפיץ. אם הם היו שוודיים הם היו יכולים להיות Atomic Swing של שנות האלפיים או משהו. אם מישהו תופס אותי בזמן שאני שומע את השיר הזה, תדמיינו שיש סיגריה בוערת על הרצפה. פדיחות שיתפסו אותי מנסה לרקוד טוויסט.

 

19. goFASTER>> – She Starts Monday

 

בנוסף לכל מיני שירים שתוכלו למצוא גם במצעדים של פיצ’פורק או NME, אני גאה שיש לי גם כמה שירים שגיליתי לגמרי לבד. את החבר’ה האלה מליברפול הכרתי לבד, בלי לשמוע אותם אצל זיין לואו או סטיב לאמאק, והבלדה הזו שלהם על כוסית שמתחילה לעבוד אצלם במשרד בשבוע הבא פשוט שולטת.

גם השם שלהם מגניב, וגם זה שהם שרים את שם הלהקה באמצע השיר, שזה תמיד סימן מצוין.

 

18. Idlewild – No Emotion

 

איידלוויילד הוותיקים והטובים החליטו שהגיע הזמן להוציא אוסף של הרוק הבלתי מתפשר שלהם, ותוך כדי נתנו לנו את מה שיכול להיות השיר הטוב ביותר שלהם עד כה. סוחף, מלודי, רועש – אוסף או לא אוסף, חשוב להם להבהיר לנו שהם בהחלט בשיא הכושר שלהם.

 

17. Bonde do Role – Office Boy

 

בונדה דו רול הם חבר’ה כל כך שרוטים שהם גורמים אפילו לבני ארצם CSS לשאול “מי אלה הברזילאים הפסיכים האלה?”. ובמקרה הזה מדובר בשיר פסיכי ומקפיץ, כזה שאפשר לשמוע בארץ אצל אמנים כמו…. למשל…. נו…. לא. אין לנו ממש כאלה. אף אחד לא ישדר משהו כל כך שמח בגלגל”צ.

 

16. Bat for Lashes – What’s a Girl to Do

 

אני כל כך גאה בעצמי. נתקלתי בקליפ הזה לגמרי במקרה באמצע הלילה ב 120 דקות של MTV Two (והחלפת השם שלהם מ M|2 היא שערוריה שעדיין לא התגברתי עליה) ומיד סיפרתי עליו לכל מי שאני מכיר ושלחתי לינקים אליו לכל עבר.

בסופו של דבר Bat for Lashes של נטשה קאן המקסימה הפכו לשם דבר, היו מועמדים לפרס המרקיורי היוקרתי, והקליפ הזה הוכתר כסגן קליפ השנה של MTV Two, והיה צריך לזכות במקום הראשון.

אין ספק שהקליפ המקורי האפלולי והמצמרר תרם למיקום של השיר במצעד השנתי, אבל מדובר גם בשיר יפה, שהדרמטיות שמפעפעת ברקע שלו מתאימה בדיוק לתחושת הפחד והמסתורין שהקליפ יוצר. נסו לתפוס אותו על מסך גדול ולא רק ביו טיוב.

השיר עצמו הוא על בחורה שהפסיקה לאהוב את החבר שלה ועומדת לזרוק אותו. נושא כאוב. בואו נעבור הלאה.

 

15. MIA – Boyz

 

שניה, נו. אני אדבר על MIA עוד מעט. מבטיח. בינתיים אציין רק שמדובר בסינגל שלה שהכי מזכיר את האלבום הראשון ואת הלהיט Bucky Done Gun והטראק הראשון מהאלבום השני (שלא היה סינגל רשמי) Bird Flu. בלאגן מסוגנן של צלילים קולות ואפקטים עם מסר אנטי מלחמתי ופמיניסטי.

אם רציתם אי פעם להתערב שאין שום דבר בעולם שיגרום לכם למלמל שעות howmany howmany, בא הסינגל הזה ועזר לכם לחסוך את כספכם.

 

14. Nine Black Alps – Burn Faster

 

אני תמיד נורא שמח כשיש להקות אינדי שחוזרות באלבום שני ומצליחות להשתפר מהאלבום הראשון ולא סתם לטחון מים ולהוכיח שהאלבום הראשון היה פוקס. פתאום תשעת האלפים השחורים חזרו, ועם השיר הטוב ביותר שלהם. תענוג. יצירת רוק בריטי לפי הספר, ועוד נכונו לחבר’ה האלה גדולות ונצורות בעתיד.

בואו לארץ, יא מנייק!

אגב – אני בוחר בגיטרות היפות של האלפים על פני הדארלינגס של המבקרים LCD Soundsystem המשמימים בלי לחשוב פעמיים. זה פשוט פשע שהם לא מצליחים יותר בבריטניה.

 

13. Black Rebel Motorcycle Club – Weapon of Choice

 

לא. לא הלכתי להופעה. אבל הם אחלה ובדיוק כשהתייאשתי מהאפשרות שהם יוציאו עוד שיר איכותי, הם חזרו עם הסינגל הזה מהאלבום הרביעי שלהם. יופי של שיר רוק שפיצה על כך שלא שמענו השנה מ The Longcut.

ידידה אוסטרלית אמרה לי פעם שהיא היתה בהופעה שלהם ושהפריע לה שהם מנגנים “יותר מדי מושלם” ושהיה משהו סטרילי בסאונד המלוכלך-באופן-מאד-מוקפד-ומדויק שלהם.

אתם יודעים מה? זה אולי מה שגורם לי לאהוב אותם כל כך. הם נשמעים ככה רק בגלל שהם נגנים מעולים שיודעים בדיוק איזה סאונד הם רוצים לייצר, ואין לנו מספיק כאלה כיום בדור ה”בוא נעלה שיר וחצי למיי-ספייס ונהיה כוכבים”.

 

12. Foals – Hummer

 

מוזר לי הקטע עם הFoals. בהתחלה כולם ירדו עליהם, ואז התגאיתי בכך שאני הולך נגד הזרם וחושב שהשיר הזה גאוני. פתאום עכשיו כל אניני התחת התחילו לפמפם אותם בתור הדבר הגדול הבא, ואני אמנם גאה שהייתי שם קודם, אבל מצד שני לי מתחיל כבר לרדת מהם. אולי זה גם קשור לזה שלמנהיג שלהם, יאניס, יש פרצוף דורש סטירה רק טיפה פחות מזה של פול סמית’.

על כל פנים, מדובר בכמה דקות של כיף טהור ושל דאנס/אינדי מדיטטיבי שאפילו מזכיר קצת ניו-רומנטיקס. אני לא יודע אם אוהב את כל האלבום שלהם שיצא ב 2008 ו/או אשים עליהם קצוץ עוד שנתיים, אבל כשיר שעומד בפני עצמו “האמר” (“מציצה” בסלנג – לא נראה לי שהם התכוונו לרכב השטח) הוא מהמשובחים שניתן היה להשיג השנה.

 

11. Kaiser Chiefs – Love is not a Competition (But I’m Winning)

 

אחרי ש”רובי” נמאס עלי, הגעתי למסקנה שאני אוהב יותר את הסינגלים המאוחרים מהשני של קייזר צ’יפס מאשר את המוקדמים. לזכותם יאמר שהם הבינו את הטעות, ושמים יותר דגש על הסינגלים המאוחרים בהופעות הנוכחיות שלהם. פספסתי בשבוע את ההופעה שלהם בארל’ס קורט, בדיוק היכן ששהיתי בזמן הביקור שלי בלונדון, אבל בדיוק כשהייתי בשדה התעופה והמתנתי לטיסה ארצה (ד”ש למטיילת ממבשרת שבדיוק חזרה ממקסיקו), קניתי רדיו גלים קצרים שתמיד רציתי, זפזפתי קצת בתחנות, וקלטתי שידור חי ברדיו 2 של הופעה של הקייזר צ’יפס במנצ’סטר.

 

לסיכום, אחרי חשש קל של נפילה מתברר שק”צ ממשיכים הלאה במלוא הקיטור לעבר מקום בקאנון הפופ הבריטי והם חזקים מתמיד.

 

למה השיר הזה מדורג כל כך גבוה?

אולי יש שירים יפים או טובים ממנו, ואולי הוא אפילו משעמם (כמו שחשבתי בהתחלה), אבל מעט מאד רגעים מזוככים מסמלים בעיני את 2007 כמו התמונה שלי יושב בהית’רו אחרי שבוע בלונדון, מסמס לי’, ומרגיש את העיניים שלי נעשות לחות תוך כדי שאני שר עם ריקי:

 

Love is not a competition

But I’m winning

At least I thought I was

But there’s no way of knowing

 

עד ה 20.2.07 גם אני הייתי בטוח שאני מנצח במשחק האהבה, והתברר לי בצורה כואבת מאד שאין שום דרך לדעת. אף פעם.

 

10. Arctic Monkeys – Fluorescent Adolescent

 

עשרת הגדולים!!!! יאיי!!! הממ, כן.

הקופיפים משפילד הרשימו אותי השנה. הם התבגרו, השתכללו והצליחו לחזור עם אלבום שני משובח בתנאים הכי קשים שאפשר להעלות על הדעת, כשהתקווה המוסיקלית של מדינה שלמה, וכל שוחרי תרבותה בניכר, מונחת על כתפיהם הצעירות. אני לא בטוח שהביטלס היו מסוגלים להוציא אלבום טוב יותר בתנאים כאלה.

 Brianstorm הוא מפגן שומט-לסת של גאונות של גדול מתופפי דורנו, מאט הלדרס, אבל שיר די בינוני, והפנינה האמיתית היא שיר הלכת השנון והמריר הזה. היו מעט מאד רגעים כיפיים השנה כמו לשיר עם אלכס “Flicking through a little book of sex tips”.

אין לדעת עד איפה השיר הזה היה מטפס אם לא היה ליצן בקליפ שלו. איכס.

 

9. Biffy Clyro – Machines

 

Mon the Biffy!

עד לשנה הזו “ביפי קליירו” היה עוד שם מוזר של להקה שהתעופף איפשהו באטמוספירה יחד עם עשרות שמות אחרים אבל לא ממש נקלט אצלי. פתאום, עם היציאה של Living is a problem (המצוין, אבל שלא נכנס לרשימה) והביצוע האקוסטי של Folding stars שכבר ציינתי, התחלתי להכיר אותם. מה שמוזר בהם זה שלסולן יש מבטא סקוטי כל כך כבד שאם היו אומרים לי שהוא מדבר פרסית הייתי מאמין, כי אנגלית אי אפשר להבין שם, אבל כשהוא שר הוא נשמע צלול ואוקספורדי לעילא.

השיר הספציפי הזה חשוב לי במיוחד, בגלל שהוא מתאר בדיוק את החיים ואת הנפש שלי אחרי הפרידה מי’ –

בנאדם שבור שבקושי מוצא ערך לחיים. השיר הזה נותן תקווה שאפילו מהמצב הזה אפשר להגיע למצב בו שוב תרגיש טוב להיות בחיים, ומייעץ לך לעשות את הדבר הקונסטרוקטיבי היחיד שאפשר לעשות אחרי מכות כאלה. Take the pieces and build them skywards.

רגע מוסיקלי ולירי יפהפה, ואחד השירים הבודדים שקיבלו דחיפה למיקום שלהם בזכות המילים. בד”כ, למרות שאני קורא וכותב כל כך הרבה, מה שקובע אצלי אם אני אוהב שיר או לא זו המלודיה, ומצדי המילים יכולות להיות מפגרות לגמרי.

 

8. Willy Mason – We Can be Strong

 

אה כן, חוץ מאשר אם אתה ווילי מייסון. גם פה המילים שיחקו תפקיד.

השיר הוא בלוז די בסיסי, יש שיאמרו דילני או קלפטון-אנפלאגדי, אבל הקול המעושן של מייסון מוסיף המון,

וכך גם התוגה שלו על חבריו שרודפים אחר עתיד טוב יותר שהם חושבים שחתיכת נייר מאוקספורד או קיימברידג’ תבטיח להם.

שורת הנושא החוזרת בפזמון לא לגמרי קשורה לכל הסיפור הזה, אבל אם אתה שר אותה באמונה חזקה מספיק, אתה עשוי באמת להתחיל להאמין שאתה מסוגל להיות חזק. מנסיון.

אבל באמת, מלים בד”כ לא משחקות אצלי אם אני אוהב שיר. אני מסוגל אפילו לאהוב שיר שהוא על איזה אידיוט שלא מחליף בגדים כל השבוע.

 

7. The View – Same Jeans

 

אה, כן, הנה זה!

ממש אכפת לי אם איזה סקוטי עם עיני עגל שלא הסתפר מאז הניינטיז לא החליף מכנסיים ארבעה ימים.

אבל מה, זה אחלה שיר, אז למי אכפת על מה הוא.

שיר מתחילת השנה שקסמו לא פג גם אחרי השמעות רבות, ובסה”כ הוא, ועוד סינגלים מהאלבום, נותנים לי תקווה שעוד יצא מהוויו משהו מיוחד. יש לי פינה חמה בלב לדאנדי אשר בסקוטלנד, ממנה באים הוויו. זה בגלל שאימנתי פעם את הקבוצה המקומית ב Football Manager. אותו דבר לגבי נים בצרפת, קוביליה בפורטוגל, ארצו באיטליה ועוד… אני שורף יותר מדי זמן על המשחק הזה, אני יודע.

 

6. Wombats – Let’s Dance to Joy Division

 

או קיי, זה החלק המעניין של המצעד, כי אנחנו מתקרבים לסוף (כל הכבוד למי שהזחיק מעמד עד עכשיו), וכי המיקום של ששת הגדולים התחלף כמה וכמה פעמים במהלך השבוע האחרון. אני חייב להודות שאני עדיין לא 100% סגור על הסדר של שלושת הגדולים אפילו בעת כתיבת שורות אלה.

במקרה הזה מדובר בשיר סוחף ופנינת פופ מושלמת (כולל מקהלת הילדים המתבקשת) שמיצבו את הוומבאטס כאחת הלהקות האהובות עלי שהתגלו השנה. כמעט הלכתי להופעה שלהם. בעסה שכאב לי הראש ושעבדתי בלונדון כמו חמור ולכן לא הייתי מסוגל לגרור את עצמי לראות אותם. אם לא די בכך שלא זכיתי לצרוח Let’s tear us apaaaaaart! במקום מקהלת הילדים כמו שרציתי, הרי שפספסתי גם את הופעת החימום של להקה מבטיחה מאד שהופיעה לפניהם…

 

5. Joe Lean & The Jing Jang Jong – Lucio Starts Fires

 

אתם יודעים מה? זה כזה שיר מעולה ומרענן שאני אפילו מתעלם מהשם שלהם.

מדובר במתופף הכריזמטי של להקת הפקאצות The Pipettes, שאסף אליו כמה חבר’ה עם חיבה לגיטרות מצלצלות וקולות רקע הרמוניים, וצופים לחבר’ה האלה עתיד גדול. ראיתי הופעה שלהם (בטלוויזיה, למרבה הצער) ועוד יש להם על מה לעבוד לפני שהם כובשים את העולם, אבל זה לא משנה את העובדה שהשיר הזה היה מהתגליות הכי משמחות שלי השנה ושעד היום מרגש אותי לשמוע אותו. אפילו טרחתי ורשמתי משמיעה את המלים שלו עד שגיליתי שאיזה בלוגר יפני כבר עשה את זה בשבילי.

I’m sorry for thinking, or assuming, that we could be friends.

 

4. The Go! Team – Doing it right

 

ממש לא היה חסר הרבה שזה יהיה שיר השנה שלי.

זה שאני חולה על הגו! טים זה לא חדש, אבל האמת היא שהתאכזבתי מהסינגל הראשון מהדיסק השני שלהם Grip like a vice.

אמנם שמחתי שבכלל יצא דיסק שני, כי הם איימו שלא יהיה כזה ויכולתי אפילו להבין אותם, אבל הם החליטו לפנק אותנו בעוד צרור של קטעים משמחים ומקפיצים כמו שהם יודעים לעשות, והפנינה שבכתר היא הטראק הזה, שהיה מיועד להיות הסינגל הראשון, ואני תמה עד עכשיו למה הוחלט בסוף אחרת.

שיר שלא נותן לך ברירה אלא להפסיק להיות עצוב, ושיר שהרים אותי מהרצפה הרבה פעמים השנה. לשמוע אותו מתנגן באמצע חנות הענק של HMV באוקספורד סטריט ביום ראשון לונדוני קפוא היתה חוויה שאני מאחל לכל אנגלופיל חולה מוסיקה כמוני.

 

 3. Snow Patrol – Open Your Eyes

 

מה אתם יודעים? מסתבר שהשיר הזה יצא רק בפברואר 2007. הייתי בטוח שהוא יצא בשנה שעברה ושפספסתי אותו. בלדה יפהפיה של להקה לא מוערכת מספיק, אבל הקהל אומר את דברו – זוכרים שבשנה שעברה דירגתי את Chasing Cars כ”בלדת המחמד” שלי ל 2006? ספגתי כמה ירידות, אבל השנה Chasing Cars יצא מחדש והיה שוב להיט טופ 10, ונבחר לשיר האהוב של כל הזמנים ע”י מאזיני וירגי’ן רדיו (טוב, ברור שהם נסחפו, אבל זה מראה משהו). לדעתי Open your eyes הוא שיר אפילו עוד יותר יפה, ואני זוכר את התקופה הראשונה בה נשארתי בבית הגדול הריק והקר שלנו לבד, בלי שום דבר שינחם אותי מלבד חתולה ומערכת שמנגנת וירג’ין רדיו ואת השיר השקט והיפה הזה. יצירת מופת אמיתית.

 

2. MIA – Paper Planes

 

או קיי. אני חולה על מת’אנגי (מיה) ארולפראגאסאם. אפילו שכטמילית מוסלמית היא כנראה לא חובבת ציון גדולה (במלחמת האזרחים הסרי-לנקית אני תומך בסינהלים. הם פשוט יותר מזכירים לי אותנו. גם אצלנו וגם אצלם חבל על הרוב שדתו היא דת המדינה, חבל על המיעוט המוסלמי שדוגל בטרור, אבל בעיקר חבל על ארץ יפהפיה שנרמסת תחת מלחמות בלתי פוסקות).

היא ירשה את המקום של קלי אוקרקה כיוצרת האינדי שהכי הייתי רוצה להיות כיום.

המוסיקה שלה היא שילוב סינגרטי של כל סגנון מוסיקת רחוב נדכאת שניתן להעלות על הדעת, ובסלט שהיא רוקחת מהם הם הופכים לפתע לסוגה עלית.

אני יודע שבעוד כמה חודשים, או שבועות, או מחר אני אתחרט שלא הכתרתי את פייפר פליינס כשיר השנה, אבל האמת שגיליתי אותו רק לאחרונה, והשיר שזכה לבסוף מלווה אותי כבר חודשים ארוכים נאמנה.

מיה היא העתיד של המוסיקה והצליחה לכבוש קהלים רבים וחדשים באלבום השני שלה, ה-אלבום של 2007, Kala. לדעתי היא במרחק של עוד אלבום פצצתי מלהיות כוכבת על כלל-עולמית בנוסח מדונה או פרגי או משהו כזה, אבל אם אני מכיר אותה מספיק טוב, היא בכלל לא מעוניינת בהצלחה מהסוג הזה.

היא נאמנה לעצמה ולאמנות שלה, ולא משנה אם זה אומר להקליט בלדת בוליווד כמו “ג’ימי” או סלט סאונד פאגאני כמי “בירד פלו”.

פסגת היצירה שלה עד כה היא דווקא פנינת ההיפ הופ הרגוע הזו, שמשרה רוגע אמיתי על אף מכונות היריה והדיבור הקשוח.

אם כמה מהשירים הקודמים, ובעיקר השיר שבמקום הראשון, מסמלים בשבילי את השנה הקשה שעברתי, הרי שפייפר פליינס מסמל בשבילי את הדף החדש, המקופל לכדי מטוס נייר, שאני מקווה לפתוח ב 2008 ולטוס איתו כמה שיותר גבוה ורחוק.

 

1. Kings of Leon – On Call

 

השיר הוא שיר ‘פסדר, אבל הפתיחה הופכת אותו ליצירה גדולה.

אני זוכר שהתרעמתי בתחילת השנה על ההייפ המוגזם שקינגז אוף ליאון האמריקאים הדרומיים מקבלים בתקשורת האינדי, וטענתי שבלק רבל מוטורסייקל קלאב יותר טובים ולא זוכים למספיק פרגון, ואני עדיין חושב שיש בזה משהו, בעיקר כשאני שומע את Charmer של הקינגז (אם אי פעם שיר היה בסכנת הדחה מהמקום הראשון בגלל שיר אחר של אותה להקה, זה היה המקרה. צ’ארמר הוא פשוט פיסת פסולת מוסיקלית בלתי ניתנת לשמיעה).

עם זאת, אי אפשר להכחיש שמדובר בשיר חזק מאד, שמתאר באופן מושלם את החודשים הראשונים שעברו עלי מאז הלם הפרידה. חודשים ארוכים אחרי שנזנחתי לאנחות עדיין הייתי שם בשביל י’.

If you call me now baby, I come running.

אבל לכל דבר יש סוף.

אפילו למצעד השנתי הזה.

 

שתהיה לנו 2008 מלאה במוסיקה מעולה וזכרונות נעימים ומאושרים והמון אהבה!

 

הטבלה הסופית:

 

  1. Kings of Leon – On Call
  2. MIA – Paper Planes
  3. Snow Patrol – Open Your Eyes
  4. The Go! Team – Doing it right
  5. Joe Lean & The Jing Jang Jong – Lucio Starts Fires
  6. Wombats – Let’s Dance to Joy Division
  7. The View – Same Jeans
  8. Willy Mason – We Can be Strong
  9. Biffy Clyro – Machines
  10. Arctic Monkeys – Fluorescent Adolescent
  11. Kaiser Chiefs – Love is not a Competition (But I’m Winning)
  12. Foals – Hummer
  13. Black Rebel Motorcycle Club – Weapon of Choice
  14. Nine Black Alps – Burn Faster
  15. MIA – Boyz
  16. Bat for Lashes – What’s a Girl to Do
  17. Bonde do Role – Office Boy
  18. Idlewild – No Emotion
  19. goFASTER>> – She Starts Monday
  20. The Checks – Take me There
  21. MIA – Jimmy
  22. Arctic Monkeys – Teddy Picker
  23. Collie Buddz – Come Around
  24. Feist – 1 2 3 4
  25. Black Kids – I’m not Gonna Teach your Boyfriend how to Dance with you
  26. Kaiser Chiefs – The Angry Mob
  27. The Cribs – Moving Pictures
  28. Maxïmo Park – Karaoke Plays
  29. The Enemy – Away From Here
  30. New Young Pony Club – The Bomb
  31. Queens of the Stone Age – Make It Wit Chu
  32. Biffy Clyro – Folding Stars
  33. Hard-Fi – Suburban Knights
  34. Babyshambles – Delivery
  35. Dead 60s – Stand Up
  36. Common feat. Dwele – The People
  37. Justice – D.A.N.C.E.
  38. Dizzee Rascal – Pussy’ole (Old Skool)
  39. Justin Timberlake – What Goes Around Comes Around
  40. Jack Peñate – Torn on the Platform