Note: This column was originally published in December 2006

היי כולם,

 

הרגע המיוחל הגיע, רגע האמת שכולנו (כלומר אני ועוד קוראת או שתיים) חיכינו לו כל השנה – המצעד השנתי של פרינפי לסיכום 2006!

 

2006 היתה שנה מוסיקלית מוזרה. פופ המיינסטרים שמר על רמה דומה לשנים קודמות והנפיק הרבה זבל בלתי-שמיע וכמה שירים מופקים היטב שהצליחו לכבוש אפילו אותי (ועוד יותר את י’), ההיפ-הופ, למרות שיש כמה קוראים שחולקים עלי, הגיע לשפל של כל הזמנים ומגרד את תחתית החבית מלמטה (אני לא מסוגל לציין חמישה טראקים מוצלחים של היפ הופ מ 2006 באיומי אקדח, ואני משתדל להיות מעודכן בתחום).

 

לעומת זאת, בתחום האינדי, תחום ההאזנה המועדף עלי והז’אנר השולט במצעד הזה, היתה שנת מעבר. תהליכים שהחלו בסוף 2001, עם המעבר ההדרגתי של להקות גיטרות ממילה גסה למשהו שמותר לשמוע ולאהוב שוב, והבשילו ב 2004-2005 עם גל של להקות גיטרות מצויינות שעיכלו ועיבדו את תחיית האינדי שהחלה, דווקא, באמריקה, הגיעו ליציבות ב 2006, כשהרבה להקות שפרצו בשנים קודמות הגיעו לאלבומים שניים ושלישיים שלמים ובוגרים יותר והרבה להקות צעירות שלא זוכרות את ימי הבצורת בדיסטורשן הציעו שלל סחורה חדשה, ברובה – מטבע הדברים בשוק המוני כל כך – גרועה, אבל גם הרבה תקוות לעתיד רוק’נ’רולי מתוק.

 

עם זאת, 2006 לא תיזכר כשנה של מוסיקה נהדרת או להיטי ענק, אלא יותר כשנת מעבר בה היו מעט מאד יצירות מופת, ואילו “מרכז הטבלה” היה עשיר במיוחד.

 

הראיה לכך היא שהיה לי קשה לצמצם את הרשימה ל 30 שירים, אבל מצד שני היה לי קשה לבחור מועמדים מתוך רשימת השלושים לעשרת הגדולים. שנה כזאת באמצע, עם שירים נחמדים, אבל מעט מאד “וואו!”.

 

עוד אינדיקציה לחולשתה היחסית של השנה – אולי שיר או שניים מהמצעד השנה היו יכולים להשתלב בטופ 5 של השנה שעברה, ואילו השיר ממקום 18 בשנה שעברה, Ladyflash  של The Go! Team, שיצא השנה מחדש והיה יכול תיאורטית להשתלב במצעד השנה, היה כנראה קוטף בלי בעיה את המקום הראשון.

 

לפחות רשימת המועמדים ההתחלתית למצעד השנה הבאה נראית מבטיחה, עם שני שירים טובים שאמורים לצאת בינואר 2007:

 

Bloc Paty – The Prayer

The View – Same Jeans

 

וכן, אני יודע שירדתי בעבר על The View, אבל הסינגל החדש ממש חמוד וגם מזכיר לי את קורנרשופ שמאד אהבתי. תתפלאו כמה להקות שירדתי עליהן מופיעות במצעד השנה. אני לא חושב שהענין הוא שהטעם שלי הפכפך כמו העובדה שלהקות מתפרסמות בימינו מהר מאד, בזכות שפע ערוצי התקשורת, ולפעמים זה קורה מהר מדי ולפני שהיכולת האמנותית שלהם מבשילה. לא כולם יכולים להיות פרנץ פרדיננד, שהיו מוצר מוגמר ומלוטש מהסינגל הראשון (Darts of Pleasure).

 

תוספת: בנוסף למצעדים השנתיים של NME ו MTV|2 שנתתי לינקים אליהם בפוסט הקודם, התפרסם גם מצעד השנה של אתר Pitchfork, שיש לי הרגשה שיקלע לטעמו של הקורא אסף קרחנה.

 

אישית הופתעתי לטובה מהמצעד בכללותו, אבל היה בו יותר מדי פופ סתמי לטעמי, ושיא השיאים – ג’סטין שיר השנה??? זו שערוריה דומה בגודלה ל”מצעד המצעדים” של רשת ג’ בו זכה השיר “למבדה” לתואר “שיר כל הזמנים”.

 

תזכורות:

אני כותב על השירים בסדר הפוך מ 30 עד 1 כדי לבנות מתח, אז אל תתבלבלו כמו אחד הקוראים משנה שעברה שחשב שהכתרתי את סטיבי וונדר לבעל שיר השנה וירד עלי.

 

בסוף אוסיף גם רשימה של המצעד מ-1 עד 30 כמו שצריך.

 

הקובץ עם הרשימה של כל השירים המועמדים היה פעיל כל השנה, ונראה לי שנמחקו ממנו בטעות כמה שירים פה ושם – אז אני שומר לעצמי את הזכות לדחוף שירים ששכחתי פנימה בעתיד. למשל The Long Blondes שנמחקו בטעות, אבל בסוף הגעתי למסקנה שהם באמת לא צריכים להיות בפנים למרות שההשתתתפות שלהם בקמפיין לעידוד הספריות נגעה ללבי.

 

כאן אפשר לראות את המצעד של 2005.

וכאן אפשר לראות את מצעד חצי העשור 2000-2004 שלי.

 

 

30. Klaxons – Atlantis to Interzone

 

נתחיל בעובדה שפשוט לא נתונה לוויכוח, ומי שחולק עלי – ניפגש ב 2008 ותודו שצדקתי. אין דבר כזה New Rave. מדובר ב”גל” שהוא המצאה יח”צנית שנועדה למכור עוד מגאזינים, עוד בגדי קלאברים/חנונים ועוד סמים. מבחינה מוסיקלית מדובר בכמה יצורי כלאיים מקריים שלא מספיק מרקידים כדי להיות רייב ולא מספיק מוסיקליים כדי להיות אינדי. הקלאקסונס הם מלכי ה”סצינה” הזו, וירדתי עליהם בכל מקום אפשרי, עד שהבנתי שהשיר הזה, בעיקר הזמרת שמופיעה מדי פעם, לא יוצאים לי מהראש. החברים של הקלאקסונס ל”סצינה”, Hot Chip, נבחרו עם Over and Over שלהם לשיר השנה של ה NME. בזיון.

י’ קראה ל Over and Over הדבר הגרוע ביותר שהיא שמעה אי פעם והיא כועסת עלי עד עכשיו שהכרחתי אותה לבזבז 4 דקות מחייה על זה. אני פחות קיצוני – אני אפילו אסתכן בתביעת גירושין ואודה שאני מתחיל להתרגל לקראפטוורק-וונאביז האלה, אבל מכאן ועד ל”סצינה” או ל”גל” או למקום מעל המקום ה 30 הדרך ארוכה.

 

29.  The Killers – When You Were Young

 

להקת השנה שלי ב 2005 איכזבה השנה עם אלבום שני שנפל לכל מלכודת אפשרית האורבת ל”אלבום שני”. את הסינגל הנוכחי שלהם Bones אני ממש ממש לא סובל, ונשאלת השאלה באיזה שלב מתחילים השירים הנוכחיים שלהם להיות מספיק חלשים כדי לחבל בהישגי העבר שלהם.

עם זאת, הסינגל הראשון מהאלבום היה שיר יפה וסביר בהחלט שגרם לי לחשוב שהקילרז “לא מסוגלים לכתוב שיר רע”. בדיעבד כנראה שטעיתי.

במקור קראתי את המשפט הזה על REM ש”לא מסוגלים להוציא אלבום רע”. המשפט נכתב על Monster, שהיה, איך לא, האלבום הרע ביותר שלהם בהרכב המקורי (למרות כמה שירים טובים). מסקנה? כל מי שכותב על מוסיקה לא מבין כלום בשיט, כולל עבדכם.

 

מה שכן, ברנדון פלאוארס, הסולן, היה יפהפה פעם, והשנה…  איך להגיד…He doesn’t look a thing like Jesus.

 

(הערה: ברגע האחרון החליף השיר הזה את The Yeah Yeah Yeah Song של The Flaming Lips. סתם, שתדעו).

 

28. The Raconteurs – Steady As She Goes

 

אני לא מעריץ של הווייט סטרייפס. אם הסטרוקס והווייט סטרייפס הם העפרה וירדנה או ספנדאו בלט ודוראן דוראן או הנינט ושירי של להקות מהפכת האינדי של 2001, אני בצד של הסטרוקס (וגם עליהם ירדתי לא מעט השנה כי התאכזבתי מהשלישי שלהם).

 

עם זאת, חייבים לציין שג’ק ווייט מוכשר. My Doorbell מהשנה שעברה היה אכבר שיר שבעולם, והנה, גם בפרויקט-הצד שלו (שהוא מסרב לקרוא לו ככה), הוא הפגין יכולת גבוהה.

מצד שני, זה שיר שיורד קשות על מוסד הנישואין, וג’ק ווייט הוא לא ממש האיש הכי מוסמך בעולם לקבל ממנו עצות בנושא מערכות יחסים. לכן, וגם בגלל שבסה”כ מדובר בשיר רוק די סטנדרטי, נסתפק במקום 28.

 

הערה: התלהבתי מהשיר הזה יותר כשחשבתי שמדובר בסתם להקה חדשה וההתלהבות ירדה לי קצת כשהתברר שמדובר ב”סופר גרופ”. מה זה אומר עלי? ועליהם? ועל השיר? ועל החיים בחברה פוסט מודרנית במאה ה21 בעידן ההיפר-תקשורתי?

 

 

27. Snow Patrol – Chasing Cars

 

בלדות הן לרוב משעממות. פעם בכמה זמן יוצאת בלדה שטקה ויפה שכן תופסת אותי. בשנה שעברה אלה היו Athlete עם 24 hours והשנה אלה סנואו פטרול שחזרו בכושר מצוין לעניינים והוציאו, בין השאר, את השיר הבאמת מרגש הזה.

 

 

26. Editors – All Sparks

 

הייתם מאמינים שהשיר הזה יצא ב 2006? אני יודע האדיטורס הם מאד 2005, אבל מדובר באחד השירים הטובים ביותר שלהם, והוא יצא השנה. שיר רוק דרמטי כמו שצריך. במהלך המצעד הזה תראו שוב ושוב שאני שפוט של שירים דרמטיים.

 

 

 

25. The Longcut – Vitamin C

 

הנה הגענו לאלבום השנה שלי לשנת 2006 – A Call and Response של The Longcut. על הלונגקאט המנצ’סטריים שמתי עין כבר מזמן, אבל האלבום שלהם יצא רק השנה, אחרי ציפיה דרוכה, והצדיק את ההמתנה. מדובר בלהקת גיטרות עם ריברבים ודיסטורשנים ענוגים לאוזן שעושים מוסיקה רקידה ופסיכדלית כאחד. לא כל יום קמה להקת גיטרות חדשה ומוכתרת כ “תקווה של מוסיקת הדאנס הבריטית”. הבעיה היא ששני הטראקים הטובים ביותר של החתוכים-ארוך: A Quiet Life המופתי ו Transition, יצאו כבר בשנים עברו, השיר השלישי בטיבו, הטראק הפותח A Last Act Of Desperate Men לא יצא כסינגל, ואת שלושת הסינגלים שלהם שיצאו השנה אהבתי פחות. מתוכם הטוב ביותר היה ויטמין C הצועד כאן, אבל אם אתם בקטע של גיטרות קצביות וקצת פסיכדליה בריאה, עשו לעצמכם טובה והאזינו לאלבום המלא.

(בשנה שעברה אלבום השנה שלי היה האלבום של The Go! Team).

 

24. Chris Brown – Run It

 

כדאי לנסות להסביר את עצמי בכלל, או שאשאיר קצת מקום ריק ואתן לכם לשסע אותי לגזרים?

אז כן כן – זהו טראק ההיפ-הופ היחיד השנה שהיה טוב מספיק כדי להשתחל לשלושים הגדולים שלי.

(גם Touch it של באסטה ריימז היה קרוב, וגם Listen של טאליב קוואלי וגם ללופה פיאסקו היו כמה יציאות טובות). אז נכון שמדובר בטראק ממוסחר לגמרי, אבל נראה אתכם רוקדים אותו עם י’ מנענעת את התחת הסקסי שלה צמוד לירכיכם ולא מכניסים את זה למצעד. כמה מכם כל הזמן אומרים שצריך לאהוב את מה שאוהבים ולא להתייחס למסביב – אז הנה – אני אוהב טראק אם טי וי. שוט מי. (י’ גם הסבה את תשומת לבי ל”השאלה” הקלה בקטע הראפ מהראפ של פי דידי ב Big Poppa המעולה של B.I.G. זצ”ל, מה שהוסיף לטראק הזה נקודות).

 

 

23. Men Women & Children–Dance in My Blood

 

אחלה שיר פריק-דיסקו (אני המצאתי את המונח הזה? זה ז’אנר שלם והוא הולך חזק) עם תחושת החמצה קלה – הוא היה יכול להיות אפילו עוד יותר טוב ומדורג עוד יותר גבוה, אבל יש למתקתקות הדיסקו בתוספת עם האפלולית הכללית של השיר טעם לוואי מריר. בכל מקרה, אם נשים גברים וטף מסוגלים לכתוב שיר דיסקו עכשווי כל כך טוב, אפשר גם לצפות מהם ליותר בעתיד.

הקליפ שלהם גם חמוד – נראה כמו מועדון ב Second Life.

 

 

22. Cansei de Ser Sexy (CSS) – Let’s Make Love and Listen to Death From Above

 

השיר שכנראה יזכר יותר כלהיט של ההרכב הברזילאי המוזר הזה השנה הוא Alala, שבמקור יצא קודם ויצא לפני כמה חודשים מחדש, אבל Let’s Make Love הוא בעיני שיר שלם ויפה הרבה יותר. מכל הלהקות שפרצו השנה ל CSS יש פוטנציאל להיות אחת מ 2-3 הלהקות שממש תעשינה את זה בגדול בעולם.

אני אפילו מסוגל לסבול את השיר הזה למרות שהוא מהלל הרכב שאני לא סובל (ושקורא להרוג אותי אישית) Death From Above 1979.

הערך המוסף של CSS (פירוש השם המלא שלהם בפורטוגזית הוא “נמאס לי להיות סקסית” ציטוט של ביונסה שהצחיק מאד את חברי הלהקה) הוא הסולנית המיוחדג’ת Lovefoxxx. מספיק לשמוע את הקול המתיילד בעל המבטא המוזר ולהביט בעיניה המלוכסנות (היא ברזילאית ממוצא יפני) כדי להבין שיש לנו עסק עם לא פחות מאשר ביורק של המאה ה 21. בינתיים זה דבר טוב (אבל זה מאד מאד על תנאי).

 

21. Air Traffic-Never Even Told Me Her Name

 

המון להקות פצעו לי את האוזן השנה עם שירים מחורבנים שגרמו לי לקבור אותם עמוק בתהום הנשיה של הרפרטואר המוסיקלי שאני שומע. סטיב למאק, זיין לואו, NME ודומיהם התלהבו מהמון להקות, ואולי אחת מכל עשר או חמש היתה טובה, כשחצי מהיתר היו פשוט בלתי נסבלות. אחד השירים הבלתי-נסבלים ביותר השנה היה Just Abuse Me של Air Traffic. אני ממליץ לכל מי שאזניו יקרות לו לתפוס רדיוס של לפחות שתי מערכות סטריאו מהשיר הזה. זוועה צורמנית. לפיכך, מחקתי את אייר טראפיק מהתודעה שלי, רק שהם היו עקשנים, ואני הייתי סובלני, נתתי להם עוד צ’אנס אחרון, וכמו שקורה הרבה פעמים, השיר הבא שלהם כבר כבש אותי. מדובר בפיסת פופ פסנתרית סוחפת שתגרום לכם להרגיש טוב גם אם הרגע גיליתם שמישהו פרץ לכם ל MySpace והתחיל לשלוח בשמכם בצעות מגונות לערסים.

 

Bromheads Jacket – Trip to the Golden Arches .20

 

עשרים הגדולים, איזו התרגשות (שתפו איתי פעולה, מה אכפת לכם). נכון אני יורד המון על ג’יימי טי כי הוא סתם חקיין של The Streets? אז זהו שברומהדס ג’קטס הם חקיינים של דה סטריטס והם במקום העשרים.

כן – אהבתי את המקוריות של אודה ליציאה מחורבנת למקדונלדס (כי אין משהו טוב יותר לעשות) עם התיאור המושלם של יום ממוצע בחיי צעירי מעמד הפועלים הרחק הרחק מלונדון המלוקקת, המוגש בדיוק במבטא הקוקני הנכון.

אם למישהו יש בעיה עם זה, נותר לי רק לצטט את הברומהדס:

Whats your problem, you stupid mother?

 

19. Akira the Don – Boom (Smash Stuff)

 

ואם כבר מדברים על קוקנים, הראפר הלבן עם הפריזורה המפחידה ביקום, אקירה דה דון, הגיע לשיאו השנה, והוא הולך וצובר פופולאריות מרשימה. מענין איך הדיסק השלם שלו ימכר.

במקרה הזה הוא סימפל את אחד מהמנוני הרוק האהובים עלי – Connection של Elastica (ילידות שנות התשעים – רוצו לשמוע את המקור) וחיבר לו ראפ גריים העוסק בכרונולוגיה של מיטב ההתפרעויות ההמוניות בבריקסטון לאורך השנים. אולי בסינגל הבא הוא ידבר על האינתיפאדה.

 

18. The Pigeon Detectives – I Found Out

 

גם הפיג’ן דיטקטיבס לא עשו עלי רושם טוב בהתחלה, ואז הגיע השיר החמוד הזה עם המקהלה הגברית שמדביקה אותך תוך שתי שמיעות לנהמות “Going out with, is she going out with”.

גם הגיטרה משובחת כאן. הגענו לשלב של המצעד שהשירים בו מתחילים להביא לתגובת “איזה שייייייייר!”

כשמישהו מחליט לשים אותם בטלוויזיה או ברדיו או באינטרנט (בגלל שכל מה שיש בארץ זה גלגל”צ לרוב מי שמחליט לשים את השיר הזה זה אני בעצמי. תודה לאל שיש יו-טיוב).

עם כל הדיבורים והניתוחים, הקליפים והתעלולים השיווקיים, התגיות העלובות של “הסמית’ס החדשים”, “היורשים של הליברטינס” או “קבלו את הסקס ביטלס!” (הכותרת של כתבת השער הראשונה על אואזיס ב 1993) מה שקובע באמת בסוף זו שאלה פשוטה – האם כשתשמע את הצלילים הראשונים של השיר הזה ברדיו/טלוויזיה/מחשב זה יגרום לך לרעד קל ברגליים, גל חום מפרפר בלב וזעקת “איזה שיייייייר!!!”?

כל השאר לא משנה.

אה כן, גם יש להם כוסית בקליפ.

 

 

17. Roland Shanks – Cutting Teeth

 

מוקדם יותר השנה הכתרתי את רולנד שאנקס ליורשים של פול וולר והג’אם. תשמעו את זה (ובעיקר תראו קליפ שלהם בהופעה) ותבינו למה. גם זה שיר קצבי ומשמח, רק שכאן יש בונוס – הלהקה לא סתם שרה ברקע כמו אצל פיג’ן דיטקטיבס, אלא עושה “או או-הו או-הו או-הו היי הו!” בבוני להפליא, וזה מספיק כדי להעדיף את השיר הזה בדירוג (יש עוד כמה שירים עם נהמות רקע כאלה בהמשך הדרך. כנראה שיש בי משהו ניאנדרטלי).

 

 

16. Matisyahu – King Without a Crown

 

איזה חמוד מתיסיהו, הדוס החמוד שפעם היה מת’יו מדטרויט וכבר הופיע בארץ פעמיים. השיר הזה הוא כנראה פיסת הרגאיי מנענעת התחת ומשמחת הלב ביותר של השנה, וכמי שרואה ברגאיי תרפיה לא פחות מאשר מוסיקה, הרי שמתיסיהו עושה מבחינתי אחלה מצווה שבעולם.

שאר האלבום היה קצת פחות חזק, והשיר הזה נשמע קצת כמו נטע זר בתוכו, והוא גם ידורג גבוה במצעד השנתי של גלגל”צ, אבל זין נימול כהלכה על כולם – אני ממש אוהב את השיר הזה. אין כמו מוסיקה שחורה, גם אם זה לא ממש השחור שבדרך כלל מתכוונים אליו.

 

15. Kasabian – Empire

 

את החצי העליון של הטבלה פותחים קסאביאן המעולים, עם שיר מורכב ומיוחד שמחליף מקצבים במהלכו. הקליפ מזעזע, והאלבום פחות טוב מאלבום הבכורה שלהם (הם התעקשו לחזור לרוק נ’ רול בסיסי ומחוספס על פני סטלת הMadchester הנפלאה של האלבום הראשון – כנראה נמאס להם שיורדים על זה שהם נשמעים כמו הסטון רוזז) – אבל אין מה לעשות, זה אחלה שיר. והוא גם דרמטי, מה שמוסיף לו נקודות אצלי אפילו שאין בו קולות רקע של נהמות שימפנזים.

 

 

 

14. The Gossip – Standing in the Way of Control

 

הסולנית של הגוסיפ היא הדבר השמן הטוב ביותר שקרה לאינדי מאז הסולן של קין (סתם, סתם, הוא לא שמן – יש לו רק פנים עגולות). המון נשמה, מוסיקה סוחפת, ולא סתם כל המבקרים יוצאים מגדרם וחברות התקליטים רבו ביניהן מי תחתים אותם (בשבוע שעבר הם הוחתמו סופסוף ונקווה שהאלבום בדרך).

אין ממש דמיון במוסיקה, אבל הם קצת מזכירים לי את ההייפ סביב The Go! Team בשנה שעברה, גם מבחינת הכיוון הפופי-סולי שלא מחוייב לגבולות הצרים של האינדי-רוק. רק שלא יתקלקלו.

 

13. The Blood Arm – Suspicious Character

 

איך אפשר לא לאהוב שיר שמתאר בדיוק כה רב את איך שאני מרגיש?

לא, לא מדובר בשיר דיכאון או שיר אהבה עמוק, אלא האמת הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור-

“I like all the girls and all the girls like me”

כמה פשוט. כמה נכון.

סתם – י’ אוהבת אותי, ומבחינתי היא all the girls, ובגלל זה אני יכול להזדהות.

למעשה מדובר בסולן די כעור ותופס תחת, אבל בשיר דיסקו-פאנקי מקפיץ ומשעשע שאף כיכב כשיר המיי-ספייס שלי איזו תקופה השנה. חבל רק ששם הלהקה כל כך מגעיל.

 

 

12. Wigwam – Wigwam

 

איזה שיר חמוווווד… ולחשוב שכמעט כולם התעלמו מפרויקט הצד החמוד הזה של אלכס ג’יימס (הבסיסט של Blur) שהקים לתחיה את הזמרת בטי בו. במזל הצלחתי לתפוס אותו מאוחר בלילה באם טי וי עם י’. אני זוכר שאמרתי לה “וואו, כמה שהבחור הזה מנסה לחקות את אלכס ג’יימס” והיא חשבה שיש לי חום ושאני הוזה.

שיר מקפיץ ודבילי בצורה משובבת נפש עם קליפ שמצולם במסיבת גג פרועה של תחפושות של חיות. לפעמים גם צריך לעשות קצת שמייח ולא לחפור יותר מדי. אולי דיימון אלבארן יכול ללמוד מחברו ללהקה דבר או שניים בנושא.

 

 

11. Little Man Tate – Man I Hate Your Band

 

הגענו לעוד להקה שהשמצתי בתחילת השנה. סטיב למאק התלהב מהם וממש לא הבנתי על מה הרעש. ואז יצא שיר מצוין שהשם שלו סיכם את מה שחשבתי עליהם ועל הרבה להקות אחרות השנה (כל פעם אני מפרסם רשימה של להקות שלא אהבתי השנה וכל פעם אני נזכר בעוד ועוד להקות כאלה שכולם התלהבו מהן ואני לא. למשל The Fratellis הנ-ו-ר-א-י-י-ם או Larrikin Love המשעממים עד כדי תחליף לוואליום).

אז יצא לאנשים הקטנים טייט (הקרויים על שם סרט של ג’ודי פוסטר על ילד מחונן) אחלה שיר, שהמחאה שבו אפילו מדברת ללבי, הקרוי Man I Hate Your Band. נשאלת השאלה האם הדובר הוא הסולן שיורד על להקות אחרות מהעיר שלו או שהשיר נכתב מנקודת מבטו של איזה wanker שלא יכול לסבול לראות את החברים שלו, שיש להם להקה, מצליחים.

בכל מקרה, קשה מאד שלא להצטרף בקול גדול לפזמון.

 

10. The Organ – Brother

 

עשרת הגדולים! והפעם שיר כמעט-מושלם שלולא כמה פגמים קטנים היה יכול להיות מדורג הרבה יותר גבוה. למעשה הוציאה חמישיית הבנות החד מינית דה אורגן את האלבום שלהן ואת הסינגל הזה במכורתן קנדה כבר ב 2004, אבל רק השנה הם יצאו בבריטניה וזכו למנת יחסי ציבור הגונה.

ההצלחה היתה כה גדולה עד שבחודש שעבר הודיעה הלהקה על פירוק.

מה שישאר מהאורגן הוא בעיקר השיר המצוין הזה, עם ריף גיטרות של גיטריסטית שלמדה דבר או שניים מג’וני מאר ועם סולנית שלאורך כל הקליפ תהיתי אם היא גבר (יפה) או אשה.

זה השיר הסמית’סי ביותר של להקה שאינה הסמית’ס ששמעתי בשנים האחרונות, ועל כך תודה לבנות ובהצלחה בדרככן החדשה.

 

9. The Atoms – Shopping and Fashion

 

כאן אנחנו מגיעים לטראק האנדרגראונדי ביותר במצעד שלי השנה. תקלטו – אפילו אי אפשר למצוא אותו ביו-טיוב! (שמישהו יעשה טובה ויעלה אותו באמת. אפילו בהופעה אם אין קליפ). מדובר בשלישיית פופ-פּאנק בריטית מקסימה שהביאה שיר קליט ומקפיץ עם הרבה “א-אווו א-אווו א-אווו א-אווו” כמו שכבר הבהרתי שאני אוהב.

עם קצת מזל 2007 תהיה השנה בה הם יפרצו סופסוף לקהל הרחב. זה שיר שמתחנן לפוגו.

 

8. Metric – Monster Hospital

 

אח אח איזה שיר. נפתח ב “בם-צ’יקי-בם” של צ’ירלידרס, מוסיף דיסטורשן עצבני והופך למשהו אחר לגמרי וסוחף מאד. I fought the war and the war won זועקת הסולנית, בפראפראזה על שיר הקאנטרי I fought the law and the law won, ומביעה בכך את הכניעה המרירה שבסופו של כל מורד בעולם התאגידים הגלובלי הנשלט על ידי מפלצות קפיטליסטיות (לעומת זאת, יש מישהו ביו-טיוב שבכלל חושב שזה שיר על בחורה במחזור).

 

7. Arctic Monkeys–When the Sun Goes Down

 

המשיחים המושיעים של הרוק הבריטי, אלכס טרנר עוטה הקפוצ’ונים וחבריו, הצליחו איכשהו (*שיעול* שיווק! *שיעול*) לחרוג כבר מתחילת דרכם מקו הזינוק הרגיל של להקות גיטרה בריטיות צעירות, ועקפו את כל חבריהם לסצינה מלמעלה כששני הסינגלים הראשונים שלהם מגיעים למקום הראשון, כולל השיר הזה, שנכנס למקום הראשון בשלהי 2005. אין מה לעשות – הרעש מגובה בכשרון אמיתי, ומדובר בשיר מקסים – הרגע בו הופכת הפתיחה דמויית הבלדה לריף הגיטרות העצבני ולכניסת התופים הוא רגע קסום שמחדיר אדרנלין לדמו של כל חובב מוסיקה.

הציפיות מקופי הקוטב בשמים, והלחץ בהחלט ניכר בהם (למשל בהוצאת אי פי בשם Who the Fuck are the Arctic Monkeys העונה לכל צרי העין ומגיע לשיאו בשיר הנושא בצעקה Bring on the Backlash!), אבל עיני כל חובבי המוסיקה נשואות בתקווה לאלבום השני שלהם שיבהיר אם מדובר בבועה יח”צנית או בקול משמעותי של דור שלם.

 

הערה: הבסיסט עזב, אלכס חמוד וכותב מילים יפות וגבוהות שמאזכרות את שייקספיר ודיקנס, אבל מי שעושה את ההבדל לדעתי הוא המתופף המצוין של AM, מאט הלדרס, שאף מקבל את הכבוד המגיע לו ככוכב הקליפ של A View From the Afternoon, שכמעט נכנס למצעד אף הוא.

 

 

6. The Sunshine Underground–Put You in Your Place

 

המצעד הזה כבר היה די סגור בראש שלי כשפתאום התוודעתי לשיר הזה וללהקה הזו. האלבום כולו חמוד – אלבום רוק-גיטרות-פאנקי, אבל השיר הספציפי הזה עולה על כולם והוא ממש חוויה. אולי זו ההתלהבות משיר יחסית חדש ומלהקה שלא שמעתי עליה קודם, אבל בסופו של דבר, כשהגיע העת לדרג, גיליתי שהשיר המקפיץ הזה גבוה גבוה ברשימה שלי. חבל רק שהקול הייללני של הסולן קצת מציק לפעמים.

 

5. The Kooks – Ooh-La

 

גם הקוקס התחילו כלהקה שלא הזחקתי ממנה, והשנה זה השתנה. בשנה שעברה הם הוציאו את Sofa Song, שעדיין מוגדר אצלי כשיר גרוע, ומהרתי לסתום עליהם את הגולל. אולם, השנה הם השתפרו. במקרה הזה מדובר בשיר עם בתים לכאורה מקושקשים ולא מושקעים, אבל מה שהופך אותם לשווים הוא הפזמון הסוחף שמדבר על בחורה שככל הנראה חלקה מיטה עם לוק, הסולן המתולתל להחריד של הקוקס, יתכן שבביקור בגרמניה. שיר Sing-along קלאסי לפאב.

 

 

4. Amadou et Mariam feat. Manu Chao – Senegal Fast Food

 

מה מרים איזה מרים? אז ככה. מדובר אמנם בשיר שיצא כסינגל בבריטניה בנובמבר 2005, אבל היות ואני לא ממש מעורה בסצינת מוסיקת העולם, יצא לי לשמוע אותו לגמרי בטעות. ככה סתם מוסיקה עממית אפריקאית יכולה להישמע לי נחמד, אבל לא להיכנס למצעד השנתי שלי, ובטח לא כל כך גבוה. אלא שאמאדו ומרים, זוג זמרים עיוורים (!) ממאלי שבאפריקה כבשו את אזנו של מאנו צ’או, הדבר הקרוב ביותר שהוציאה צרפת לגאון מוסיקלי בשנים האחרונות, הוא החל להפיק אותם, ובשיר המצויין הזה הוא מצטרף אליהם בשירה, נגינה ובצליל המקפיץ המיוחד שלו.

 

גם אם אתם לא אוהבים מוסיקת עולם (אלוהים יודע שגם אני לא) – אתם חייבים לעצמכם האזנה לשיר הזה (לפחות הקוראים שלי שחצו את גיל 20 – בנות 16-17 תשתעממנה מזה כל הנראה, והסולן לא כוסון ואין לו מבטא בריטי מאגניב).

 

מצד אחד, חבל שגלגל”צ לא גילו את השיר הזה וטחנו אותו, כי בעקבות ההצלחה של Me Gustas Tu ו  King of the Bongo Bong של מאנו צ’או היה לו פוטנציאל להיות להיט.

מצד שני, איזה מזל משמים שגלגל”צ לא גילו את השיר הזה וטחנו אותו, כי בעקבות ההצלחה של Me Gustas Tu ו  King of the Bongo Bong של מאנו צ’או היה לו פוטנציאל להיות להיט.

 

 

3. Franz Ferdinand – The Fallen

פרנץ הוציאו עוד בשנה שעברה אלבום שני, שאינו חף מבעיות ומנקודות נחותות מול אלבום הבכורה, אבל מציג יותר גיוון ואיכות מוסיקלית כללית גבוהה יותר מקודמו. השיר הפותח הוא השיר שהכי אהבתי באלבום מהתחלה, ובשנה שעברה כבר הצהרתי שאם הם היו מוציאים אותו כסינגל הייתי מדרג אותו גבוה.

השנה יצא שיר הפתיחה המצוין, The Fallen, בניגוד לשיר הפתיחה המצויין מהאלבום הראשון, Jacqueline, שמעולם לא יצא כסינגל (והוא אחד השירים הטובים ביותר של פרנץ).

מדובר במערבולת רוק סוחפת עם אחלה גיטרות וקטע שירה-בציבור משובח של “נה נה נה”, שהייתי אוהב מאד גם אם לא הייתי נשוי למעריצה המטורפת מספר אחת של הסקוטים האלה בישראל.

המהדרין יכולים גם לחפש גרסת אנפלאגד של השיר הזה שבוצעה בתכנית רדיו בה מתעקש ניק, הגיטריסט, ללוות בקולו הבעייתי את קולו המושלם של אלכס ומזייף קשות עד כדי נפילה סימולטנית שלי ושל י’ על הרצפה כששמענו את זה.

 

2. The Kooks – Naïve

 

אני לא אוהב לדרג את אותה להקה פעמיים באותו מצעד, בטח שלא כל כך גבוה, אבל מה לעשות – הקוקס שוב כאן, ובזכות זה הם להקת השנה שלי. באיזשהו שלב חשבתי אפילו על הבלדה היפה הזו כעל שיר השנה שלי, אבל לפני כמה זמן נפל הפור, ו”נאיבית” (אין קשר ליעל לוי) הפך לשמעון פרס של מצעד פרינפי לשנת 2006.

מדובר בשיר נפלא שנפתח בשקט במלודיה אקוסטית שמתחזקת אט אט עד לפזמון סוחף ושלא נמאס לשמוע אפילו אחרי טחינה מאסיבית שלו.

חיקוי של הדרך בה מבטא לוק, הסולן, מילים כמו Down (דאא-אוּן) או Asking (בלתי ניתן לשחזור) הופכת את ההאזנה לשיר למהנה אף יותר.

 

1. The Automatic – Monster

 

ולפיכך, שיר השנה שלי ל 2006, והיחיד שאני מסוגל לדמיין בכלל קוטף את התואר הזה, הוא יצירת המופת הבועטת הקטנה של The Automatic. שיר דרמטי יש? יש! נהמות קצביות יש? טוב, יש את הצווחות של פני שמלוות כל שורה בשיר (טריק שהם חוזרים עליו בכל שיר, מה שקצת מוריד מהאפקט. את Recover כבר לא כל כך אהבתי, וRaoul שיר חמוד, שיצא מחדש מאוחר יותר בשנה, אבל אין לו את אותו אפקט).

קליפ מגניב יש? ועוד איך! ביצוע פסיכי ל Golddigga של קאניה ווסט יש? תאמינו או לא – יש!

בקיצור, שיר שיש בו הכל, שמדבר לכל אדם בכל גיל, ושמחזיר את האמון בהמנוני פופ/רוק.

אין תחרות בכלל.

לכבוד התואר הרם של שיר השנה אפנק אתכם בעוד לינק – לאחד הקליפים המדהימים ביותר ביו-טיוב.

מישהו משועמם ומוכשר עשה שיחזור אחד לאחד של הקליפ של מונסטר מלגו. תבלו.

 

ותזכרו –

What’s that coming over the hill?

It’s 2007!

It’s 2007!

 

וחסר ל 2007 אם היא לא מביאה איתה מוסיקה בת-זונה.

 

Prinpi’s Top 30 Tracks of 2006

 

1. The Automatic – Monster    

2. The Kooks – Naïve

3. Franz Ferdinand – The Fallen

4. Amadou&Mariam–Senegal Fast Food

5. The Kooks – Ooh-La

6. The Sunshine Underground–Put You in Your Place

7. Arctic Monkeys–When the Sun Goes Down

8. Metric – Monster Hospital

9. The Atoms – Shopping and Fashion

10. The Organ – Brother

11. Little Man Tate – Man I Hate Your Band

12. Wigwam – Wigwam

13. The Blood Arm – Suspicious Character

14. The Gossip – Standing in the Way of Control

15. Kasabian – Empire

16. Matisyahu – King Without a Crown

17. Roland Shanks – Cutting Teeth

18. The Pigeon Detectives – I Found Out

19. Akira the Don – Boom (Smash Stuff)

20. Bromheads Jacket – Trip to the Golden Arches

21. Air Traffic-Never Even Told Me Her Name

22. Cansei de Ser Sexy-Let’s Make Love and Listen to Death From Above

23. Men Women & Children–Dance in My Blood

24. Chris Brown – Run It

25. The Longcut – Vitamin C

26. Editors – All Sparks

27. Snow Patrol – Chasing Cars

28. The Raconteurs – Steady As She Goes

29. The Killers – When You Were Young

30. Klaxons – Atlantis to Interzone