Prinpi’s Tracks of the Year 2013 Thursday, Dec 19 2013 

Image

 

The Links:

2013 Tracks of the Year on YouTube:

http://bit.ly/1fpqotr

 

2013 Tracks of the Year on Spotify:

Tracks of the Year 2013

 

2013 Best of the Rest on Spotify:

2013 Best of the Rest

 

2013 Tracks of the Year (in reverse order!) on SoundCloud:

http://bit.ly/JGNuBl

 

Highly recommended – The best UK radio station active today, which introduced me to many of the songs on this list: Amazing Radio:

http://amazingradio.com/

 

2013 chart on Amazing Radio’s sister website, Amazing Tunes:

http://amazingtunes.com/charts/2013

 

The designer of this year’s list artwork, Sofía from Argentina (gracias!): http://sofiielii.deviantart.com/ , http://www.twitter.com/IDreeams

 

The List:

Including: 28 acts from the UK, 12 from the US, 3 from Canada, 2 from Australia, 1 from New Zealand, 1 from Iceland, 1 from France, 1 from Ireland and one from… Kenya!

 

1. Everything Everything – Kemosabe

2. Crushed Beaks – Feelers

3. Younghusband – Dromes

4. Ssion – High

5. Phoenix – Trying to be Cool

6. Standish/Carlyon – GucciMountain

7. The BesnardLakes – People of the Sticks

8. Cloud Control – Scar

9. Only Real – Get it on

10. INTRVALS – Field Lines

11. Jungle – The Heat

12. Luke Sital-Singh – Nothing Stays the Same

13. Girls Names – Hypnotic Regression

14. Merchandise – Anxiety’s Door

15. Is Tropical – Video

16. Darlia – Queen of Hearts

17. Lucius – Turn it Around

18. SULK – The Big Blue

19. Jackson Scott – That Awful Sound

20. Ásgeir – King and Cross

21. Yuck – Rebirth

22. The Range – Metal Swing

23. Charles Bradley (feat. Menahan Street Band) – Strictly Reserved for you

24. The Lucid Dream – Love in my Veins

25. LULS – Never let it go

26. Bleached – Dead in your Head

27. Night Engine – Young & Carefree

28. Parquet Courts – Stoned and Starving

29. Half Moon Run – Full Circle

30. Sir Sly – Ghost

31. Temples – Keep in the Dark

32. Lorde – Tennis Court

33. The Strypes – Blue Collar Jane

34. MONA – Goons (Baby, I Need it all)

35. Owiny Sigoma Band – HarpoonLand

36. Fall Out Boy – My Songs Know what you did in the Dark

37. London Grammar – Strong

38. Tripwires – Shimmer

39. Coasts – Wallow

40. Champs – My Spirit is Broken

41. Pond – Xanman

42. Johnny Marr – New Town Velocity

43. Moko – Freeze

44. Kurt Vile – Never Run Away

45. New Model Army – March in September

46. Sweet Baboo – Let’s go Swimming Wild

47. Outfit – I want what’s best

48. Phèdre – Ancient Nouveau

49. Arctic Monkeys – Do I wanna Know?

50. Shinies – Taste

 

The Commentary:

 

1. Everything Everything – Kemosabe

Out on Jan. 14th and the rest of the songs which came out this year never really stood a chance. “Arc” is also my album of the year. I was fortunate enough to see this amazing band perform two “tracks of the year” back to back live: This one and then “Photoshop Handsome” – track of the year 2009.

It is a whole musical and emotional journey in 3:46 minutes of music.

 

2. Crushed Beaks – Feelers

I can imagine a planet, far, far away, where millions of little goblins live happily and “Feelers” is their official feel-good song. Songs that can immediately transform your mood for the better always get a huge bump on these lists from me.

 

3. Younghusband – Dromes

A masterpiece of an indie wall of sound building steadily up to an exquisite crescendo.

 

4. Ssion – High

Released as a single in 2013 and one of the most original electronic pop tracks of the last few years, combining awesome sound games, great rhythm and one of the best rap segments of the year. A song that immediately makes you feel sinister and mischievous.

 

5. Phoenix – Trying to be Cool

It was the Saturday Night Live performance that really did it for me: http://www.youtube.com/watch?v=Koyh3F6kicY

Sweet, sweet song, impeccably done, with a killer bass line and a complete oxymoron underlying the whole thing. As the charming French indie princes of Phoenix know very well, TRYING to be cool is the most un-cool thing one can do.

 

6. Standish/Carlyon – GucciMountain

This beautiful chill out song means a lot to me, personally. More than a place on a list could ever say. Not for everyone, not for every mood, perhaps not for every time of day, but under the right circumstances, this song could become a friend for life.

 

7. The BesnardLakes – People of the Sticks

A song that is a trip. Both psychedelically, spiritually and story-wise. Like a beautiful, foggy musical dream.

 

8. Cloud Control – Scar

Just a perfect indie anthem. A real gem. The fact that a song like this is only at number 8 is a testimony to the depth of this musical year.

 

9. Only Real – Get it on

A young, talented dude from London. Can’t wait for his debut album, as he seems to take giant steps from single to single. This one sounds like Bob Dylan for the Instagram generation.

 

10. INTRVALS – Field Lines

One of the more imaginative and original tracks of the year. Mixes dance, synth, guitars, dreamy vocals and numerous interesting musical transitions.

 

11. Jungle – The Heat

A mysterious duo making soul-infused funky dance music. Like Daft Punk, only better.

 

12. Luke Sital-Singh – Nothing Stays the Same

What a powerful, moving ballad. Luke totally uses the Force on this tune.

 

13. Girls Names – Hypnotic Regression

My Israeli readers would be happy to know that this sounds like an ultra-polished Yossi Elephant (RIP) track. A total New Wave tour-de-force.

 

14. Merchandise – Anxiety’s Door

Echo’s, distortion, murmured lead and supporting vocals – Welcome to Merchandise’s beautiful nightmare. Stream-of-consciousness dark ‘80s by a band who wasn’t alive during the ‘80s.

 

15. Is Tropical – Video

This is an album track, but Is Tropical and their excellent French label, Kitsuné, should really think about releasing it as a single. It is pure magic from the first three keyboard strokes to its polyphonic chorus. And if you want to see them live, perhaps you should try going to… Mongolia?! http://bit.ly/1i2gt16

 

16. Darlia – Queen of Hearts

Good, potent British guitar pop is dead? Try telling that to this bunch of lads… I’d probably have their poster up on my wall if this were 1993 and not 2013…

 

17. Lucius – Turn it Around

They sound a tiny biy like Haim, only I loved this song much more than I liked anything by the half-Israeli sisters from California. Plus, their album has the best cover of 2013.

 

18. SULK – The Big Blue

SULK (formerly The Ruling class) do the Stone Roses almost as good as the Stone Roses. Plus, they just finished supporting the Happy Mondays on their latest tour! That’s a gig I’m sorry to have missed…

 

19. Jackson Scott – That Awful Sound

Jackson Scott’s acoustic guitar produces anything buy awful sounds. As acerbic as an unplugged Harvey Danger.

 

20. Ásgeir – King and Cross

Staying with charming acoustic guitars, and adding falsetto and a swirling rhythm.

 

21. Yuck – Rebirth

Lovely shoe-gazing love song.

 

22. The Range – Metal Swing

Sampled speech over progressive dance beat. Like Disclosure, only better.

 

23. Charles Bradley (feat. Menahan Street Band) – Strictly Reserved for you

Funk has a new godfather. This 65 year old Brooklynite leaves his heart and soul, so much soul, on this track.

 

24. The Lucid Dream – Love in my Veins

Out as a single back in 2011, but part of the debut album from this year. They sound like a psychedelic marching band. Plus, after 30 or so listens I STILL can’t, for the life of me, understand why this is labeled as “explicit” on Spotify…

 

25. LULS – Never let it go

You can have big sound even if you’re an indie band, and the LULS are quasi-Phil-Spector-ish.

 

26. Bleached – Dead in your Head

I often feel as if female lead singers of indie groups are lecturing me with their lyrics and making me feel guilty. It’s a real problem. I still like the songs, though (see also: Warpaint – Undertow).

 

27. Night Engine – Young & Carefree

If you give this tune a chance until about 1:30 minutes in, you will get David Bowie crossed with the Village People.

 

28. Parquet Courts – Stoned and Starving

I was walking down Long IslandCity, Queens. I was celebrating Thanksgiving. I was cold. So cold and freezing (sorry about the personal riff – Long Island City on the East River shore in November is a cold, cold place. In other news, this is a cool song by a cool band).

 

29. Half Moon Run – Full Circle

Some real enchanted moments in this painfully beautiful song.

 

30. Sir Sly – Ghost

Because of that immaculate synth-bass riff.

 

31. Temples – Keep in the Dark

Speaking of ghosts, this is a haunted, spooky pop song with one of the most beautiful choruses of the year.

 

32. Lorde – Tennis Court

She also had some other song you might have heard about… http://bit.ly/1fCiAW8 – This, however, is the better song of the two, in my humble opinion, and if you disagree, let’s talk it up like yeah (yeah).

 

33. The Strypes – Blue Collar Jane

I have a soft spot for rock n’ roll revivalists… Apparently there IS a way to write an instant classic rock n’ roll anthem in 2013.

 

34. MONA – Goons (Baby, I Need it all)

The curious case of MONA – And this happens a lot – First album is released with a ton of hype and fanfare, second album is better, but accepted with dead silence. This might be the best song of these Ohioans’ (/Kentuckians/Tennesseans) young career, and a classic pub/bar anthem for years to come.

 

35. Owiny Sigoma Band – HarpoonLand

That wonderful African guitar strumming gets me every time.

 

36. Fall Out Boy – My Songs Know what you did in the Dark

Surprisingly triumphant return and a glimmer of hope in an age when guitar rock is all but dead.

 

37. London Grammar – Strong

This ballad is so beautiful, it doesn’t even matter what the lead singer looks like. http://dexpr.es/19w5Tea

 

38. Tripwires – Shimmer

A sweeping indie anthem by a band from Reading…

 

39. Coasts – Wallow

…followed by a sweeping indie anthem by a band from Bristol.

 

40. Champs – My Spirit is Broken

If YOUR spirit is broken, this lovely ballad, which sounds as if it has been written and recorded by Roy Orbison although it has been written by two brothers from the Isle of Wight, might cheer you up a tad.

 

41. Pond – Xanman

In absence of Tame Impala, this year’s “Best psychedelic performance by an Australian band” goes to…

 

42. Johnny Marr – New Town Velocity

Confession: I was a huge Morrissey fan as a teen, and I still am, but in recent years I learned to give Johnny Marr much more credit for everything I loved about the Smiths. This song is the most Smiths-like he has ever recorded post-1987.

והאקורדים הם לחלוטין האקורדים של “מי רצח את אגנתה פאלסקוג”, אחד השירים היחידים שאני יודע לנגן על גיטרה, שזה בכלל בונוס

 

43. Moko – Freeze

Because of the over-used-yet-delightful drum sample (I believe it originated in James Brown’s “Funky Drummer”. it sounds a lot like Massive Attack, as well). I have a feeling this will be a huge hit and that Moko will become a new Emeli Sandé.

 

44. Kurt Vile – Never Run Away

A ballad that is one of the best examples of what Americans (as opposed to Brits) call “indie”.

 

45. New Model Army – March in September

Did you know that these guys are still around? And sounding as vital as ever?

 

46. Sweet Baboo – Let’s go Swimming Wild

As sweet as an indie love song can be.

 

47. Outfit – I want what’s best

This years “Best Hot Chip track not actually written by Hot Chip”.

 

48. Phèdre – Ancient Nouveau

Because I couldn’t resist a song that starts with “le le le le le le le le la”.

 

49. Arctic Monkeys – Do I wanna Know?

The AM album kind of reminds me of Blur’s “Blur” album – also known as “The American Album”, only less original. I was a bit disappointed. What I loved the most about Arctic Monkeys (apart from Matt’s drumming) was their originality, and AM sounds like another step in the same direction for them.

 

50. Shinies – Taste

Because of the “woo hoo” supporting vocals.

 

2013 has been the best musical year in quite a while. Let’s all hope for an ever more kick-arse 2014!

 

Tracks of the Year 2012 Wednesday, Dec 12 2012 

Image

December 2012

Welcome to my annual Tracks of the Year list

 

This year’s list includes 30 artists from the UK, 8 Americans, 4 Australians, 2 Austrians, 2 Finnish and one from each: Canada, New Zealand, Sweden and Denmark.

 

The YouTube playlist for these tracks is at:

http://www.youtube.com/playlist?list=PL1-jCniWBb12uWJCVYYGrOgaIEfovTQ9V

(Two songs are not on YouTube and had to be replaced)

 

The Spotify playlist, as complete as I could make it, is at:

Tracks of the Year 2012

 

The chart includes every track’s MSR = Main Stream Ranking: How well would this track fit on a mainstream radio station from 1 to 5. It also includes the new “Listen to this if you like…” column.

 

Enjoy!

 

 

#

Artist

Title

MSR

Listen to this if you like…

Notes

1

Midnight Lion

Sleeping in the Woods

3/5

Wild Beasts

Perfect song that would fit right in the top five of any year. Except for 1994. Perhaps. Shame it’s not on Spotify.

2

Binary

Modern Man

3/5

Babylon Zoo

 

3

Neighbourhood

Sweater Weather

4/5

The Killers

 

4

Max Min

Alpaca Socks

3/5

Foals

Austrian artist singing about bitcoins

5

The Orb featuring Lee “Scratch” Perry

Golden Clouds

1/5

Smoking ganja

Give her the animal. Give her the lion. Aaaaarr

6

ME

Naked

4/5

Muse

Muse were Radiohead after Radiohead stopped being Radiohead. ME are Muse after Muse stopped being Muse

7

Django Django

Default

2/5

The Beta Band

 

8

Rams’ Pocket Radio

1+2

4/5

Ben Folds Five

Probably the best chorus of 2012. Plus, THIS: http://www.youtube.com/watch?v=0xznVQiaAZA

9

The Pre New

A Night on LeatherMountain

1/5

The Orb

The re-incarnation of Earl Brutus

10

Young Kato

Drink, Dance, Play

3/5

Keane, The Automatic

 

11

Alt-J

Tessellate

2/5

David Byrne, John Cale

 

12

How to Dress Well

Cold Nites

2/5

Marvin Gaye mixed with a French movie’s soundtrack

Total Loss is one of the top albums of 2012

13

Gaz Coombes Presents…

White Noise

4/5

Supergrass, Neil Young

 

14

Arctic Monkeys

R U Mine?

4/5

Cream

 

15

Fast Years

Young Heart

4/5

The Stranglers, The Buzzcocks

 

16

Selebrities

The Living Dead

3/5

Metric

 

17

Crystal Castles

Kerosene

1/5

Aphex Twin, Hot Chip

(III) is probably my album of the year

18

Burning Hearts

Modern Times

3/5

The Cranberries

 

19

Lonsdale Boys Club

Light me up

5/5

Boy Crisis

 

20

The Egg

In Your Pocket

2/5

Tinariwen, Bernard Butler

 

21

DZ Deathrays

Gebbie Street

3/5

Sonic Youth, Clap Your Hands Say Yeah

 

22

Centre Excuse

MTV Generation

4/5

Manic Street Preachers

 

23

Jack White

Love Interruption

5/5

Cat Stevens after testosterone treatment?

 

24

AlunaGeorge

You Know you Like it

4/5

Lykke Li, Oh Land

Featured on BBC’s “Sound of 2013”. I guess I’m ahead of my time?

25

WILD FLAG

Boom

3/5

Siouxsie and the Banshees, Blondie

 

26

Retriever

The Curse

3/5

Elastica, The Long Blondes

 

27

Spiritualized

Little Girl

4/5

Nick Drake, George Harrison

 

28

Rival Sons

Face of Light

4/5

Led Zeppelin, Allman Brothers, the Doors

 

29

I Heart Sharks

Monogamy

2/5

The Futureheads

 

30

Gaoler’s Daughter

How do you Know

3/5

Beach House, the Thieves, IV Thieves, Nic Armstrong and the Thieves

 

31

Jessie Ware

Taking in Water

5/5

Sade, Adele

 

32

DeepSeaArcade

Steam

4/5

Blur, Supergrass

 

33

Swim Deep

Honey

3/5

Feeder

 

34

The Raveonettes

Observations

3/5

The Stones’ Gimme Shelter, Cat’s Eyes

 

35

Elliphant

Ciant Hear it

3/5

Azealia Banks, Kreayshawn, Uffie

Swedish answer to Azealia, and much better than her imho

36

Idles

Meydei

3/5

Bloc Party, the Vaccines

 

37

Diagrams

Ghost Lit

4/5

Incubus, the Raconteurs

 

38

LCMDF (Le Corps Mince de Françoise)

Paranoia

3/5

Happy Mondays, EMF, Charli XCX

The Finnish sisters appearing here for the fourth year running…

39

Atoms for Peace

Default

2/5

Radiohead, The Good the Bad and the Queen

In my defense, I liked this track before I knew it was Thom Yorke’s new project

40

Ultraísta

Bad Insect

2/5

THEESatisfaction, Bonobo, Nigel Godrich

Nigel Godrich’s current project

41

Bright Light Bright Light

Love Part II

4/5

Heaven 17, Erasure, Human League

 

42

Haight Ashbury

Sophomore

2/5

The Mamas & the Papas, Throwing Muses, San Francisco in the 60s, Acid

 

43

Miles Kane

First of my Kind

4/5

The Who, Boo Radleys

 

44

Gotye

Easy Way Out

4/5

The Kinks, Franz Ferdinand

 

45

Tribes

Sappho

4/5

Thin Lizzy, Boston, Operahouse

Formed by two former Operahouse members

46

All the Young

The Horizon

4/5

Mansun, The Rifles

 

47

Eugene McGuiness

Harlequinade

3/5

ELO, Pulp

 

48

Django Django

Hail Bop

2/5

Gregorian monks on a psychedelic trip

 

49

Sweet Lights

Endless Town

4/5

Nilsson

Stage name of The Capitol Years frontman, Shai Halperin

50

Tamaryn

The Garden

3/5

The 4AD sound

 

 

 

Tracks of the Year 2011 Wednesday, Dec 14 2011 

Welcome to my annual Tracks of the Year column!

If you would like to read some thoughts I had about the passing musical year in Hebrew, you are welcome to click here:

http://cafe.themarker.com/post/2420788/

And here:

http://cafe.themarker.com/post/2434170/

This year I will start with the straightforward list of my favorite tracks of 2011 followed by short (as short as I can make it…) commentary.

For much better commentary (it better be, as this guy is actually paid to write it), I highly recommend reading The New Yorker’s Sasha Frere-Jones’s series of musical summaries of 2011:

http://www.newyorker.com/magazine/bios/sasha_frere-jones/search?contributorName=Sasha Frere Jones

This year, for the first time, my entire collection of Tracks of the Year (well, the part of it that is licensed by Spotify) is available via a Spotify playlist!:

Tracks of the Year 2011

As Frere-Jones writes, 2011 was a lukewarm musical year. No major breakthroughs (Some call post-dubstep a major musical development. I don’t see it as a musical revolution and I believe that it is a fad that will eventually disappear or get assimilated like the nu-rave fad did in the mid-naughties. One James Blake a revolution does not make) but, on the other hand, not a disastrous year, either. There were quite a few good songs, interesting new sounds, old timers proving they still have it, and to sum it up – the best tracks of 2011 were a not-too-shabby soundtrack for my life and, I hope, yours.

Statistics:

The top 40 consists of acts from theUK (22.5), theUS (10.5 – Blame the half on The Kills),Australia(3) and one from each: Austria, Sweden and Finland.

THE List!

1)      Viva Brother – The Darling Buds of May

2)      The Belligerents – Such a Crime

3)      Hook & The Twin – We’re so Light

4)      Various Cruelties – Chemicals

5)      Ghostpoet – Survive it

6)      SULK – Back in Bloom

7)      Kasabian – Re-Wired

8)     DeepSeaArcade– Girls

9)      Miles Kane – Come Closer

10)  The Vaccines – Nørgaard

11)  Cat’s Eyes – Face in the Crowd

12)  Metronomy – The Bay / Corinne

13)  Kaiser Chiefs – Man on Mars

14)  PJ Harvey – The Words that Maketh Murder

15)  Lana Del Rey – Video Games

16)  The Vaccines – Wetsuit

17)  Wild Beasts – Reach a Bit Further

18)  Radiohead – Little by Little

19) BombayBicycle Club – Lights Out, Words Gone

20)  LCMDF (Le Corps Mince de Françoise) – Future Me

21)  Jon Fratelli – Rhythm Doesn’t Make You a Dancer

22)  Kurt Vile – Runner Ups

23)  The Kills – Baby Says

24)  Ljusår – Ljusår

25)  Bass Drum of Death – Young Pros

26)  DeckchairOrange– Stay

27)  The Music – Ghost Hands

28)  Rival Sons – Pressure and Time

29)  Stripmall Architecture – Ownsome

30)  MONA – Teenager

31) Florence+ The Machine – What the Water Gave Me

32)  Cold War Kids – Louder than Ever

33)  LittleBarrie– How Come

34)  Foster the People – Pumped up Kicks

35)  Poppy and the Jezebels – Sign in, Dream on, Drop out

36)  Ty Segall – You Make the Sun Fry

37)  Unknown Mortal Orchestra – How Can U Love Me

38)  Emeli Sandé – Heaven

39)  The Vines – Candy Flipping Girl

40)  Willy Moon – I Wanna be Your Man

In a Word:

1- Viva Brother – The Darling Buds of May: The rock critics who hate Viva Brother obviously have something against perfectly crafted rock anthems. I happen to like those.

2- The Belligerents – Such a Crime: The real crime is that you can’t get this song on Spotify yet. And that Israel doesn’t even have Spotify.

3- Hook & The Twin – We’re so Light: I would never have heard this beautiful psychedelic rhythmic chant if it wasn’t for DJ Caroline Beavon from Q Radio’s excellent “New to Q” show and Kerrang! Radio.

5- Ghostpoet – Survive it: I’m very happy for his success this year. What I am puzzled about is that most other rankers preferred his other singles: “Cash and Carry me Home” and “Liiines”. To me, “Survive it” is, by far, his best track and the best R&B song of 2011.

6- SULK – Back in Bloom: There used to be a very talented British group that produced great madchester-type songs called The Ruling Class who sounded like a modern day Stone Roses. This year I found this madchester-type song by a band who sounds like a modern day Stone Roses. Coincidence? No. SULK are simply the new name The Ruling Class goes by these days. They are wonderful and criminally underrated.

9- Miles Kane – Come Closer and 11- Cat’s Eyes – Face in the Crowd:

I wasn’t a Miles Kane fan, and now that I finally found a song of his that is a real indie anthem I love, he seems to be less cool. Oh well, SMH. Faris Badwan, however, is still the NME’s darling, and should get more credit for this retro-suspence-thriller piece.

10- The Vaccines – Nørgaard and 16- The Vaccines – Wetsuit I thought they were all hype at first, and since the media created a fake Vaccines vs. Brother (later Viva Brother) feud, I kind of ignored them. Their singles towards the end of the year where a cut above the things I heard from them before and they ended up producing my “classic Rock n’ Roll anthem of the year” since the disappointing Strange Boys single failed to be it.

12- Metronomy – The Bay / Corinne: Metronomy released my album of the year “The English Riviera”, so I took the liberty of ranking the best single off the album, The Bay, as well as the best non-single, Corinne. The vocals, music and lyrics in this album all combine to give you the feeling of changing geographic scenery without really being able to escape your inner self. Superficial sweetness reveals deeper estrangement. Hearing this album during my last visit to London made that trip feel more special.

13 – Kaiser Chiefs – Man on Mars: Long time readers (yes, all three of you) will know by now that these lists are skewed unfairly towards songs I have seen played live (See also 33- Little Barrie – How Come). In Kaiser Chief’s case, if you only read the papers (every day, we like who we like we hate who we hate etc. etc. etc.), you’d think that they were finished. However, seeing them perform live, especially with the new “The Future is Medieval” songs which sounded great on stage, is a reminder that this is one of the best live bands in the world and that it is far too early to eulogize their musical career.

14- PJ Harvey – The Words that Maketh Murder: It took me a couple of listens to realize that behind the fun poppy song, are deep, disturbing lyrics. I saw this song in a different light after that. It’s now hard for me to think of it as just a piece of pop culture. It seems as if anti-war voices all over the world are getting weaker and weaker and that my generation, once growing up dreaming of a peaceful world, now continue to be sent to die for politician’s interests as if nothing changed. Polly Jean Harvey called her album “Let England Shake”. I hope the whole world shakes and that humane values regain some weight in the eyes of our leaders.

15- Lana Del Rey – Video Games: The most polarizing song of 2011. Lips or no lips, PR stunt or not, commercial or indie, this is simply a beautiful love song. How many of those do we get to hear nowadays? My only complaint is that I had to listen to it 10 times a day at some point…

18- Radiohead – Little by Little: I think Radiohead are an important, original band with some excellent songs and a lot of pretentious overrated shite. The way everything they do is revered in some circles appalls me. Given that, I am surprised that by the time they release perhaps their best track since Kid A’s “Idioteque”, no one else likes it as much as I do. Oh well.

19- Bombay Bicycle Club – Lights Out, Words Gone: It’s a beautiful song, but let’s be honest: It wouldn’t be here if it weren’t for the album version’s long, almost a cappella coda, featuring the lovely Lucy Rose on backing vocals.

20- LCMDF (Le Corps Mince de Françoise) – Future Me : Third year in a row for the poppy energetic Finnish sisters in my top 20.

21- Jon Fratelli – Rhythm Doesn’t Make You a Dancer: What a knack this guy has for writing sweeping indie-pop anthems.

22- Kurt Vile – Runner Ups: I first thought of Kurt Vile with his acoustic songs and clever name as one of the numerous American nu-folk carbon copies of Bright Eyes, Devendra Banhart, etc. This enchanted blues tune shows that he has something extra.

24- Ljusår – Ljusår: If radio stations and music magazines had the same power they had 20 years ago, Ljusår (Swedish for “light year”) could have been the new A-ha.

26- Deckchair Orange – Stay: Should I be THIS surprised that such a nice indie pop song comes fromAustria? I mean this country did give us Mozart, for God’s sake…

28- Rival Sons – Pressure and Time: Every now and then a new band comes along, trying to claim the current crown of classic rock. This usually fails, but it gives Led Zeppelin fans something to get excited and/or argue about. Wolfmother built a whole career off of this phenomenon. Allow me to introduce 2011’s Wolfmother: Rival Sons!

29- Stripmall Architecture – Ownsome: A lovely song that builds up into the deepest lyrical cry for help. This list, like every “best of” list, is totally subjective, and this song moved me because it reminded me of many people I know who also have “the illusion of success”. If you happen to listen to this song, please stay until the end.

30- MONA – Teenager: They may be over-hyped American indie merchants, but this song is a fresh cri de coeur comparable to Suede’s “So Young”.

35- Poppy and the Jezebels – Sign in, Dream on, Drop out: OK, I’m cheating a little bit here. This song actually never came out as a single and is only available as a YouTube acoustic rendition. However, it is beautiful and cheerful and I hope P&TJ finally make it big in 2012: http://www.youtube.com/watch?v=LKkOCVrBfrY

 Thanks for reading! I’d love to get your comments, even a word to let me know you were here :)

NME’s 50 Best Tracks of 2011 Wednesday, Dec 7 2011 

NME’s Tracks of the Year 2011

1) Lana Del Rey – Video Games

2) Tyler, The Creator -Yonkers

3)  The Horrors – Still Life

4)  PJ Harvey – The Words that Maketh Murder

5)  Wild Beasts – Bed of Nails

6)  Battles – Ice Cream

7)  Metronomy – The Bay

8)  tUnE-yArDs – Bizness

9)  Howler – I Told You Once

10) M83 –MidnightCity

11) Metronomy – The Look

12) Kurt Vile – Baby’s Arms

13) Niki & The Dove – The Fox

14) The Vaccines – If You Wanna

15) Spector – Never Fade Away

16) Summer Camp – I Want You

17) Katy B – Broken Record

18) Azelia Banks – 212

19) Anna Calvi – Blackout

20) Milk Music – Beyond Living

21) Foster the People – Pumped up Kicks

22) Arctic Monkeys – The Hellcat Spangled Shalalala

23)Florence+ the Machine – Shake it Out

24) Glasvegas – The World is Yours

25) The Strokes – Under Cover of Darkness

26) Rihanna – We Found Love

27) Little Dragon – RitualUnion

28) The Vaccines – Post Break-Up Sex

29)BombayBicycle Club – Shuffle

30) Adele – Rolling in the Deep (Jamie XX Shuffle)

31) The Drums – Money

32) Ghostpoet – Liiines

33) Alex Turner – Piledriver Waltz

34) Austra – Beat and the Pulse

35) SBTRKTft.Little Dragon – Wildfire

36) Hercules & Love Affair – My House

37)Marinaand the Diamonds – Radioactive

38) Beyonce – Run the World (Girls)

39) Friends – I’m his Girl

40) Justice – Civilization

41) Metronomy – She Wants

42) Factory Floor – Real Love

43) Azari & III – Reckless with your Love

44) Joe Goddardft.Valentina- Gabriel

45) Iceage – Broken Bone

46) Austra – Lose it

47) Dananananaykroyd – Muscle Memory

48)ColdCave– The Great Pan is Dead

49) Noel Gallagher’s High Flying Birds – If I had a Gun…

50) Noel Gallagher’s High Flying Birds – AKA…What a Life!

Prinpi’s Tracks of the Year 2010 Thursday, Dec 16 2010 

Note: You can find my Tracks of the Year lists from 2005 through 2009 as earlier posts in this blog. 2005 through 2008 are in Hebrew. Sorry.

Note: If you can’t be (currently?) bothered to read the commentary, the full list of songs appears at the bottom of this post.

So, another musical year has passed. First years of new decades tend to “clean up” the remains from the previous decade and prepare the ground for a new sound soon to come (Please let there be something exciting during this musical decade…). 1970 was very “Sixties-ish”, 1980’s top artists were Barbara Streisand and the Bee Gees, 1990 was pre-grunge and Britpop, 2000 was pre-Strokes, Libertines and White Stripes, and this year will probably be remembered as the last hurrah for the naughties sound.

My top 40 consists of 22 British acts, 11 Americans and single acts from Australia, Canada, France, Sweden, Finland, Iceland and Spain.

40. Band of Skulls – Death by Diamonds and Pearls 

http://www.youtube.com/watch?v=ZEbBIswSsEA

In a word: You gotta respect the best Jack White dirty guitar riffs not actually produced by Jack White.

39. The Dears – Omega Dog

http://www.youtube.com/watch?v=zw3ruwwewFo

In a word: A very appetizing teaser for the Dears’ new album, due for release on February 2011. A beautiful slow-burning guitar-falsetto blues.

38. Holly Miranda – Waves (Acoustic)

http://www.youtube.com/watch?v=ugaWI1gyhwo

In a word: Continuing the slow and beautiful theme. Such a quiet ballad can easily get lost in all the noise. Especially the naked acoustic version, in which you gladly invite Ms. Miranda to gently break your heart.

37. Audio Bullys – Only Man

http://www.youtube.com/watch?v=9yD0KEi554c

In a word: Isn’t it just like me to like an Audio Bullys track five years after the world stopped caring about them? [I guess you are the “only man” who still listens to them, etc. etc. –ed.]

36. Cherry Ghost – Kissing Strangers

http://www.youtube.com/watch?v=Tl6Tcqi-RFs

In a word: Too croonish to be “proper” indie, too obscure to be pop, but I wish more people would give this song a chance. We’ve all been there. Oh, and regarding the previous note: I don’t REALLY have an editor. Can’t you tell?

35. She & Him – In the Sun

http://www.youtube.com/watch?v=pZ3cTwI9bIw

In a word: After crowning Zooey Deschanel (I was only one letter off trying to spell her name without Wikipedia!) as the coolest person on earth, we are left with the music. In this case, this chirpy, jumpy, uplifting tune just crawls under your skin and stays there until you have no choice but to have a better day.

34. RPA and the United Nations of Sound – Are You Ready

http://www.youtube.com/watch?v=V8pZFjczSyA

In a word: Yeah, Richard Ashcroft is not as relevant as he used to be and, no, this is no Verve song, but there is still some value in straightforward rock anthems. Either that or my ears are getting old.

33. The XX – Crystalised (re-release)

http://www.youtube.com/watch?v=Pib8eYDSFEI

In a word: Mercury Prize winners, the XX, re-released this flagship track from their acclaimed debut album in 2010. Due to its dual release and the UK being obsessed with the XX, this is probably the track I have heard the most time out of the ones on this list, and I’m still not tired of it. That says something.

32. Katy B – Katy on a Mission

http://www.youtube.com/watch?v=qNhPYj-5rIY

In a word: Dubstep was the most popular buzzword in music this past year. You can do anything with it, from fascinating experimental sound collages such as James Blake’s to poppy dance anthems like this track by the reigning queen of dubstep-pop, Katy B. Its sense of urgency makes it my dance tune of the year.

31. The Ting Tings – Hands

http://www.youtube.com/watch?v=RZoPtlQMUYc

In a word: All the usual Ting Tings ingredients were there. Catchy tune? Check. A beat that makes you want to shake your rear end? Check. Glossy video? Check. David Bowie reference at the beginning? Well, that was a new element, but check. It’s a mystery why this wasn’t a very successful single.

30. Good Shoes – Under Control

http://www.youtube.com/watch?v=L1KworDaCqs

In a word: Are Good Shoes the “last band standing” out of the mid-00s wave of “shoe bands”? Possibly. They got it under control, which is more than I can say about this column’s word count.

29. The Victorian English Gentlemen’s Club – Bored in Belgium

http://www.youtube.com/watch?v=25GzYF2W7Uk

In a word: One of the things I love the most about music is that sometimes I love a song even though I have no “logical” reason to love it. Something about it just clicks [I see no logical reason to like anything on your list so far… -ed.] TVEGC’s hymn for mind-numbness in a Benelux country, both the studio and live versions of it, is such a song. For others, it is a song that would keep their heads banging and banging and banging and banging…

28. Everything Everything – Schoolin’

http://www.youtube.com/watch?v=r0fb0G3hfjo

In a word: Is there such a thing as “progressive pop”? If there is, Everything Everything are the Godfathers of that genre. Quick multiple rhythm switches, daring falsetto, Afro-pop strumming and a trip through a unique sonic universe in all of 280 seconds.

27. We Are Scientists – Rules Don’t Stop

http://www.youtube.com/watch?v=QmjvnU4VKaA

In a word: Being reduced to a duo didn’t stop them, not being a “new and fresh” band didn’t stop them, Even my bad review five years ago didn’t stop them, as much as I’m sure it hurt their feelings. And, therefore, it is no surprise to find out that rules don’t stop them. I won’t even be surprised if these rebels wear white after Labor Day!

26. Let’s Buy Happiness – Six Wolves

http://www.youtube.com/watch?v=lBcw3ek95bo

In a word: Nothing witty or clever to say here. This is just a beautiful song and the singer has a beautiful voice.

 

 

25. The Coral – 1,000 Years

http://www.youtube.com/watch?v=baH0SWCFVzo

In a word: Retro-sounding flower power ballads will probably never completely disappear, but the Coral preceded the current wave of P-folk (to paraphrase “P-funk”) by a few years. Good to see they stuck around long enough to enjoy (?) its current bloom. Whatever you call this hippie genre, this is one enchanting tune.

 

 

 

24. We Have Band – Oh! (re-release)

http://www.youtube.com/watch?v=nQUC5WbCSrg

In a word: I only discovered this fun song (originally released in 2008) this year, so I was very excited about it being re-released and eligible for this list (although I am actually the one making the rules. I could decide that only B-sides can be charted. I can decide that Australian bands are banned. Muahaha! With absolute power comes… Well, nothing, really).

23. Tame Impala – Solitude is Bliss

http://www.youtube.com/watch?v=vxvf7gR4-2M

In a word: Nice “prog-ish” psychedelic pop-rock gem. I first heard most of the songs on this list thanks to BBC 6Music, NME, Pitchfork and especially self-research, but I owe my enjoyment of this particular song to a fellow Anglophile indie junkie, the queen of all things Kasabian and Mika, Ms. Michal Goldman. Thanks, Mici!

 





22. Frankie Rose and the Outs – Candy

http://www.youtube.com/watch?v=FIs-NZ5Hsg4

In a word: A reminder that sometimes American bands can make good indie music. I mean proper indie music, not what American blogs sometimes call indie/alternative, which usually consists of a 17 year old taping himself sing acoustic out-of-tune folk songs in Portland. This is the first of two songs on this lists with bits that remind me of songs from Nirvana’s “Nevermind”. This one reminds me of “On a Plain”. Granted, it’s only some “oooh-oooh”s, but still.

21. Surfer Blood – Swim

http://www.youtube.com/watch?v=5AEldiUP408

In a word: Bands I see live get a significant bump in the rankings. That’s just the way it is. I make the rules. With absolute power comes etc. etc. etc.

They sounded very promising as Interpol’s supporting band at Brixton, switching between contemporary Afro-beat, math rock and impressive psychedelic reverb symphonies.

20. Non-Tiq – Quiet

http://www.youtube.com/watch?v=BVWaClz0ODo

In a word: This is the poppy, uplifting single Lykke Li SHOULD have released. Instead, it introduces us to her promising color-drenched compatriot. 

 
 
 

19. The Fall – Bury Pts. 2 + 4

http://www.youtube.com/watch?v=joY8Qn0dh3M 

In a word: What’s left to say about Mark E. Smith and The Fall after 30 odd years? [I’m sure you’ll think of something –ed.]

It’s not a “song” as much as it is a reminder that a combination of stinging “rap” by the world’s oldest indie kid, plus a killer riff,

can somehow move you and feel meaningful way beyond what one could reasonably explain. Music used to mean something

and The Fall provide the soundtrack for all those feeling contempt towards these times, when it doesn’t anymore.

 

 
 
 
 
 
 

18. Beach House – Norway

http://www.youtube.com/watch?v=PHbtR8uO81M

In a word: I have a problem with this song’s intro. So much so that I used to “skip” every time I heard it on my iPod.

It’s worth waiting a few seconds, though, as Beach House provide the year’s best usage of a slide guitar effect in this dreamy

tune.

 

 
 
 
 
 
 

17. Oú Est Le Swimming Pool – These New Knights

http://www.youtube.com/watch?v=R2L4IaqeVD8

 

In a word: Tragic. The tragic death of front man Charles Haddon during a festival in Belgium (see #29)

last August was the saddest indie story of 2010. It came just as OELSP (or: “Where is the Piscine”?)

were about to take off. We’ll probably never know how big they could have been, but we still have their

excellent debut album and this 80s-vibe electro-indie-dance track to remind us of a very special artist,

gone much too young.

 

 

16. The Good Natured – Your Body is a Machine

http://www.youtube.com/watch?v=D_mw5cdF4WM

In a word: Ah, the drama! The slow building tension throughout the song! Supporting Ke$ha’s UK tour! Well, OK, not the last one. That’s weird. Anyway, I believe that Sarah, AKA The Good Natured, will become big in 2011. Look out for her at SXSW next March.

15. Detachments – Holiday Romance

http://www.youtube.com/watch?v=2lZZ_oAtKDc

In a word: As far as dark 80s revival goes, Detachments > Hurts. And if I may elaborate a bit, Detachments >>> Hurts. Hurts are OK, but I think the music media adopted the wrong dark 80s “darling”.

14. Haight-Ashbury – Freeman Town

http://www.youtube.com/watch?v=VPHYg_QPUb8

In a word: Speaking of retro acts, the 80s are way too modern for Haight-Ashbury… Good old hippie folk with a touch of contemporary indie sound and angelic female harmonies make this the perfect meditation soundtrack.

13. Crystal Fighters – In the Summer

http://www.youtube.com/watch?v=Z9d9N_sR_SM

In a word: I can’t really defend my love for this song. It’s silly, it’s messy… It’s a whole lot of fun. You are all invited to listen to it, get addicted, smile and dance uncontrollably and publicly condemn me for admitting to liking it.

12. The Strange Boys – Be Brave

http://www.youtube.com/watch?v=1hEQd-1XdIs

In a word: There has been nothing that puzzled me more about the end-of-the-year lists than everyone totally ignoring these Texan pure rock-n-rollers. It’s like compiling a 1955 list without Elvis. They are the best new act I heard all year and I can’t wait to hear new material from them.

11. Warpaint – Undertow

http://www.youtube.com/watch?v=BMkqbY0oGKQ

In a word: Taking Haight-Ashbury’s meditative female harmonies one big step further in this perfect gem of a heartbreaking ballad. This song also reminds me of a Nirvana song, this time “Polly”. I predict a huge 90s revival soon, headlined by 2011’s 20 year anniversary of “Nevermind”. Warpaint are ahead of their retro-time, if that makes sense [It doesn’t –ed.], but they clearly sound more like the unplugged version, with a pinch of 4AD bands.

10. LCMDF – Gandhi

http://www.youtube.com/watch?v=3f_DSs54MO8

In a word: Second year in a row for these Finnish sisters (formerly known as “Le Corps Mince de Françoise”) in my top 10. They have a knack for producing perfect pop hooks and my request from Santa this year is to make them a successful top 40 act (and to fire the NME writer who ranked Willow Smith in their “best tracks of 2010” list).

9. Rapids! – Fuses

http://www.youtube.com/watch?v=dHEWANg_vlM

In a word: Math rock is not only Foals. A reminder that sometimes there are new British indie bands worth listening to, even in this day and age. 

 
 
 

8. I Blame Coco – Selfmachine

http://www.youtube.com/watch?v=0j6VoW6vv9Y

In a word: This is such a catchy pop tune, so well-crafted, that it makes me wonder whether Coco Sumner isn’t more successful BECAUSE her father happens to be Sting. Forget about that for a second and just listen. Well, it’s hard, since she sounds just like him, but give it a try, huh? The acoustic version is ace, as well.

 

7. Wild Beasts – We Still Got The Taste Dancin’ On Our Tongues

http://www.youtube.com/watch?v=GkkJCSduFS0

In a word: No, I don’t like Antony and the Johnsons. Yes, I am completely crazy about this tune by Wild Beasts. Contradiction? Whatever. This is one of the most unique tracks of 2010 and a glimmer of hope for British music.





6. The Strange Boys – Night Might

http://www.youtube.com/watch?v=AVtZutbTXw0

In a word: Here are those Rickenbacker-jangling Texans again! This is probably the Sambol brother’s (and their gang) best work. It wasn’t officially released as a single, but it gained a lot of air time on BBC 6Music. 6Music was supposed to be shut down this year (a good enough reason to overthrow the Labour government, if you ask me), and, luckily, it was saved. If you love music, do yourselves a favor and listen to it sometimes (it is available all over the world via http://www.bbc.co.uk/6music). It’s like having an iPod that automatically adds new amazing songs you love every week.





5. Foals – Miami

http://www.youtube.com/watch?v=vQ90LRaEIt0

In a word: “Spanish Sahara” was the slow-cooking ballad everyone loved, but to me, this is the second-best song Foals have written (after “Hummer”). I like their faster math rock anthems, what can I tell you.





4. Uffie – Pop the Glock

http://www.youtube.com/watch?v=E1v2PtoxwNo

In a word: Heavily influenced by Audio Two’s classic rap track “Top Billin’”, this minimal-house track by American-French electro-rapper Uffie was first released in 2006. It was then re-released late in 2009 and featured on Uffie’s debut album this year. To me this sounds totally fresh and experimental, and producer Feadz’s beats are addictive. However, many people compared Uffie to Ke$ha. I just don’t hear it. Can’t a track use auto-tunes AND be good? Just be good cool hipsters and admit that this is a killer track already.

 

 
 

3. tUnE-yArDs – Real Live Flesh

http://www.youtube.com/watch?v=AwDEQWaSiEU

In a word: An experimental sound collage which is not for everyone, but if you’re patient enough with it, you’ll find enchanting beauty.

 

 
 

2. How to Dress Well – Lover’s Start

http://www.youtube.com/watch?v=VbdeacVXbik

In a word: An experimental sound collage which is not for everyone, but if you’re patient enough with it, you’ll find enchanting beauty. [Is anyone else having a déjà-vu? –ed.] Most critics loved “Decisions”, but I prefer this emotional “ballad” instead. This very well may be the future of music.

 

 
 

1. Jónsi – Go Do

http://www.youtube.com/watch?v=T6HjT4SQKJI

In a word: In the end, nothing could trump this perfect pro-active hymn with its bird chirping, falsetto crooning and almost-violent drumming. I see it as a call to arms for anyone who loves good, real, creative, original music. If you are talented but depressed by what you hear on mainstream radio, do not despair. Go do. Have an excellent 2011.

 

 ___________________________________________________________________________________

 The complete list:

1. Jónsi – Go Do

2. How to Dress Well – Lover’s Start

3. tUnE-yArDs – Real Live Flesh

4. Uffie – Pop the Glock

5. Foals – Miami

6. The Strange Boys – Night Might

7. Wild Beasts – We Still Got The Taste Dancin’ On Our Tongues

8. I Blame Coco – Selfmachine

9. Rapids! – Fuses

10. LCMDF – Gandhi

11. Warpaint – Undertow

12. The Strange Boys – Be Brave

13. Crystal Fighters – In the Summer

14. Haight-Ashbury – Freeman Town

15. Detachments – Holiday Romance

16. The Good Natured – Your Body Is a Machine

17. Oú Est Le Swimming Pool – These New Knights

18. Beach House – Norway

19. The Fall – Bury Pts. 2 + 4

20. Non-Tiq – Quiet

21. Surfer Blood – Swim

22. Frankie Rose and the Outs – Candy

23. Tame Impala – Solitude is Bliss

24. We Have Band – Oh! (re-release)

25. The Coral – 1,000 Years

26. Let’s Buy Happiness – Six Wolves

27. We Are Scientists – Rules Don’t Stop

28. Everything Everything – Schoolin’

29. The Victorian English Gentlemen’s Club – Bored in Belgium

30. Good Shoes – Under Control

31. The Ting Tings – Hands

32. Katy B – Katy on A Mission

33. The XX – Crystalised (re-release)

34. RPA and the United Nations of Sound – Are You Ready

35. She & Him – In the Sun

36. Cherry Ghost – Kissing Strangers

37. Audio Bullys – Only Man

38. Holly Miranda – Waves (Acoustic)

39. The Dears – Omega Dog

40. Band of Skulls – Death by Diamonds and Pearls

 

Getting ready for Prinpi’s Tracks of the Year 2010! Tuesday, Dec 14 2010 

My (Prinpi’s) Tracks of the Year 2010 list is published this Friday! Are you ready?

(don’t you all scream in ecstasy at once, please! You’ll crash WordPress!)

A teaser for now: My all-overrrated list for 2010:

Janelle Monáe, Kelis, Big Boi, M.I.A. (sorry girl, I still love you), Nicki Minaj, Best Coast (not bad, but not THAT good), Les Savy Fav, Hurts, Darwin Deez, Sleigh Bells, Robyn, Villagers, Zola Jesus, Gayngs, Ariel Pink.

Overrated of the year: These New Puritans.

Lifetime overrating achievement awards: LCD Soundsystem (Happy retirement. It’s about time).  And Janelle Monáe again.

Prinpi’s Tracks of the Year 2005 (Hebrew) Tuesday, Dec 14 2010 

Note: This column was originally published in December 2005

 

ברוכים הבאים למצעד שירי 2005 של פרינפי.

כאן נסקור את 25 השירים שעשו לי את השנה, והמועמדים להצטרף בבוא היום לשירים שנסקרו במצעד חצי העשור, כשאערוך את מצעד העשור הראשון של המילניום החדש.

 

מוסיקה, אם לא הבנתם כבר, היא אחת התשוקות הגדולות של החיים שלי, ואחד הגורמים העיקריים שאני חי בשבילו (פלא שהתחתנתי עם מבקרת מוסיקה? למרות שבתור מבקר הייתי בטח גרוע מאד- אני או מאוהב במשהו ומברבר בשבחיו עד קץ הימים, או שאני לא אוהב אותו ואז לא הייתי מסוגל לכתוב עליו), ואשמח לכל תגובה שלכם והצעת שירים חלופיים או סתם הרהורים פילוסופיים ופילופוניים על מרכיבי הרשימה.

 

זו גם הזדמנות מאוחרת להגיב על מצעד חצי העשור.

 

למי שפספס ואין לו כח ללחוץ על הלינק, נזכיר שמצעד חצי העשור (שירים שיצאו בין שנת 2000 לשנת 2004) שלי נראה כך:

 

  1. The Strokes – Last Nite
  2. Mansun – Electric Man
  3. Electric Soft Parade – Silent to the Dark II
  4. Black Rebel Motorcycle Club  – Love Burns
  5. Starsailor – The Good Souls
  6. Stereophonics – Step on My Old Size 9
  7. Mull Historical Society – Animal Cannibus
  8. Coldplay – Don’t Panic
  9. Go Home Productions – Sexual High
  10. John Fruciante –  Going Inside
  11. Franz Ferdinand – Take Me Out
  12. Gorillaz – 19/2000 (Soulchild Mix(
  13. Kings of Convenience – I’d Rather Dance With You
  14. All Saints – Black Coffee
  15. The Hives – Hate to Say I Told You So
  16. S Club 7 – Don’t Stop Movin’
  17. Travis – Flowers in the Window
  18. Mercury Rev – The Dark is Rising
  19. Morcheeba – World Looking In
  20. Sugababes – Freak Like Me

  Mansun

  

וואו, פתאום במבט לאחור הייתי משנה הרבה במצעד הזה… גם מוסיף דברים מהשנה, אבל אפילו מוסיף דברים אחרים מתחילת העשור ומוציא כמה מהדברים היותר מיינסטרימיים כאן… לפעמים זה נראה כמו דירוג של תיכוניסטית שקוראת Smash hits

 

אולם, לכל דירוג כאן (וגם במצעד החדש) יש לי הנמקה מבוססת, ואם אתם מעוניינים בה, ליחצו על הלינק האמור.

 

האמת חייבת להיאמר – שנת 2005 היתה שנה מעולה למוסיקה. בייחוד למוסיקת גיטרות בריטית, שזה למעשה מה שאני מתכוון אליו כשאני אומר “מוסיקה”. טוב, גם מוסיקת גיטרות עם *השפעות* בריטיות יכולה להיחשב, אבל אם אתם אמריקאיים צפו ליחס חדשני מאד ממני, וליחס מתעלם מי’. (מה שלא הפריע לסטרוקס, כפי שאתם רואים, וגם לא מפריע לכמה ממדורגי השנה שלי… תיכף תראו).

זו היתה השנה המוסיקלית הטובה ביותר מאז 2001, שמצדה היתה הטובה ביותר מאז 1997. אני חש כאן טרנד. אולי מוסיקה היא כמו אולימפיאדה? או מונדיאל? אולי זה הזמן שלוקח למי שמושפע מגל מוצלח של מוסיקה כנער לגדול ולהקים להקה טובה משל עצמו? אולי אם כל שנה היה לנו פרץ של מוסיקת אינדי משובחת ומעניינת זה היה נעשה מובן מאליו ולא היינו מתרגשים מזה יותר?

אני חושב שזה מה שקרה עם הגראנג’ למשל ב 1991-92, או עם הבריט-פופ ב 1995-1996…

ואולי אף מוקדם יותר בימי הניו-ווייב… רצף ממושך מדי של מוסיקה חדשה טובה עושה אותנו, המאזינים, מפונקים בטירוף, וצריכות לחלוף כמה שנים שחונות על מנת שנשוב להעריך מישהו שלוקח גיטרה ליד ועושה לנו את זה כמו שצריך. משהו כמו געגועים לסקס טוב אחרי כמה ימי הפוגה…

 

אז השנה הזו היתה אחת השנים שקיבלנו זיון לפנים מהמוסיקה. הפור-פליי התחיל עוד בשנת 2004, עת נזרעו זרעי השינוי המוסיקלי שאנו חווים כיום, שהחזיר אותנו לשלהי 2001 כאילו אך טבעי שהמצעדים הרדיו והרשת יהיו מלאים מוסיקה טובה ורעננה. השנה קצרנו את הפירות, ונהנינו מפריחה אמיתית של להקות צעירות עם ביצים ומגבר. ה Q קרא לזה the Brit Pack. אני קורא לזה The Cheeky Invasion. פיט דוהרטי הוא הפנים של הגל הזה. הוא זמר חרא עם כשרון מוגבל ביותר. מה שמלמד לא להסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו – ומאחורי כל דוהרטי או We Are Scientists מוערכים יתר על המידה, יש Test Icicles או Go! Team שמחכים להתפרץ לכם לאיי-פוד.

 

גם השנה הסתננו לרשימה שלי כמה בחריות שהן קצת מיינסטרימיות. בכלל, אני משער שהמצעד שלי יהיה פחות אלטרנטיבי משל מימס (מה לעשות, אני לא טיפוס של Emo – עברתי את זה כבר בזמן אמת עם הגראנג’), פחות אוונגארדי משל תום69 בעל הטעם המשובח, אך עדיין לא מיינסטירמי עד מיאוס כמו המצעד של גלגל”צ שישודר מחר או המצעד של אם טי וי אירופה שרק מלדמיין אותו מתחשק להתאבד בקפיצה מהאגו של ה Black Eyed Peas.

 

 הבעיה שלי היא שעם כל התארים וההשכלה, מה שאני מחפש במוסיקה הוא לא התחכום או המורכבות שלה, אלא שתעשה לי משהו בבטן, ו- שומו שמיים! – שתהיה בה מלודיה יפה. זה גורם לטעם שלי ללכת בשביל מוזר ועקלקל שבין איכות ומוסיקה של להקות “נחשבות” עם הבאז הנכון, לבין להיטי רדיו העשויים להסתנן מבלי משים לרשימותי.

 

עוד הערה לפני המצעד עצמו (ויש רשימה בסוף למי שלא רוצה להתעכב על כל דברי ההסבר שטרחתי עליהם קשות וטחנתי לי אותם בראש חודשים רק בשבילכם, אבל אל תחשבו עלי, לכו לרשימה למטה, אל תקראו, אל תתייחסו, אני אמות לי פה בצד בשקט):

חלק מהשירים כאן יצאו רשמית ב 2004. לכל אחד כזה ניסיתי למצוא הצדקה להכללתו במצעד של 2005 – כמה מהם יצאו מחדש, כמה מהם נכללו באלבום שיצא מחדש, כמה מהם נכללו בסיכומי שנה או טקסי פרסים שנתיים של 2005, אז הרשיתי לעצמי לכלול אותם בעצמי, ורובם פשוט עשו את רוב האימפקט שלהם – עלי או בכלל – השנה ולא במועד יציאתם הרשמי.

 

רק כדי להראות לכם שהכל באמת נשקל בכובד ראש – שיר מקסים, Cannonball של Damien Rice שהתוודעתי אליו רק השנה בעוונותי, יצא למעשה ביולי 2004 והיה להיט די גדול כבר אז שאיכשהו פספסתי, ולכן, למרות כל הכאב, לא כללתי אותו ברשימה. בהחלט יתכן שהוא ישתלב בסוף במצעד העשור שלי. נראה עוד ארבע שנים (אתם עוד תהיו פה?).

 

לכל מי שהצליח להישאר עד עכשיו:

 

המצעד השנתי של פרינפי לסיכום 2005!

 

Honorable Mention

שירים שלא הצליחו להיכנס ל 25, אבל מגיעה להם מילה טובה:

 

Anthony and the Johnsons – Hope There’s Someone

 

שיר יפהפה, שיצא למעשה ב 2004, והוא לא בדיוק הטעם הרגיל שלי. אבל יש לאנת’וני קול מהמם, והשיר נוגע ללב. העובדה שבסופו של דבר השיר הזה נכנס לפלייליסט של גלגל”צ, ושהם זכו בפרס מרקיורי היוקרתי על חשבון להקות שאהבתי יותר, תרמה להוצאתו מהרשימה.

 

The Killers – On Top

Kasabian – I.D.

Franz Ferdinand – The Fallen

מה משותף לשלושת השירים הללו? אני חולה על שלושתם, שלושתם מצויינים ומהווים טור-דה-פורס של יכולת מוסיקלית פנומנלית של הלהקות המבצעות, שלושתם מהווים רגעי שיא מסויימים באלבומים מהם נלקחו, שלושתם עשויים בקלות להתברג בצמרת מצעד העשור שלי, ושלושתם – לא יצאו כסינגלים, אלא כרצועות-אלבום בלבד. אז על הקילרז עוד נדבר בהמשך, אבל בשני המקרים האחרים מדובר בשירים הטובים ביותר באלבום. השיר של פרנץ פרדיננד עוד עשוי לצאת כסינגל ב 2006, והוא השיר הטוב ביותר שלהם לדעתי, וזה שהיה גורם לי לאהוב אותם גם אם לא הייתי חי עם מעריצה שרופה שטוחנת לי אותם במח. במקרה של קסאביאן, רוב הסינגלים שלהם יצאו עוד ב 2004, אבל הטראק הזה הוא יותר מרק שיר טוב של קסאביאן- ויש הרבה כאלה (אני מחכה בקוצר רוח לאלבום השני שלהם). הוא סימפוניה של פסיכדליה, סוטול, ומנדולינה חשמלית. טופ 5 נצחי בשירי הגראס האהובים עלי.

 

 

25 A. The Chemical Brothers – Galvanize

טראק הדאנס הטהור של השנה. סימפול ערבי מעלף שאי אפשר היה להתעלם ממנו.

היה בשיא הפופולאריות שלו כשהייתי בטורקיה, והשתלב יפה מאד עם החוויה האיסטנבולית שבין מזרח למערב.

 

25 B. Stevie Wonder – So What the Fuss

שיר הסול של השנה, ממי שיכול ללמד את כולם איך עושים את זה כמו שצריך. אחלה הפקה.

 

 

24. Test Icicles – Boa vs. Python

הייתי בטוח שאדרג אותם יותר גבוה, ואני אכן מאד מסמפט אותם, אבל בסופו של דבר נאלצתי להודות שהם לוקים בתחום המלודיה. יש שם הרבה אנרגיה והבטחה גדולה, כמו אצל Nine Black Alps הדומים להם במקצת או Louis XIV שהיה להם אחלה סינגל אבל אני חושש שהם יותר בועה יחצ”נית מלהקה עם תוכן. רק תדאגו קצת ללחן ותהיו גדולים.

 

 

23. The Bravery – Honest Mistake

הוכחה לגדלות הנפש שלי J. למרות שאיכזבו אותי ואת י’ בהופעה שלהם בבוסטון, והיו הרבה פחות טובים ממופע החימום שלהם, שעוד נפגוש בהמשך, בסופו של דבר עלי להודות שהשיר הזה, עם פתיחת הדיסקו המקפיצה המשולבת בגיטרות אינדי לפי הספר, שווה מקום ב 25.

חשוב, עם זאת, לזכור שאם עוד מישהו ישווה אותם לקילרז, יש לו עסק איתי ועם מלקחיים חלודים במפשעה. זו השוואה הוגנת כמעט כמו זו שעשו פעם ב”ידיעות” באמצע שנות התשעים בין הקומדי סטור לגשש החיוור.

 

  1. The Rifles – Local Boy

אחלה שיר בריטפופ, אחלה להקה, אחלה מפיק, ועתיד ורוד ללונדונרז הללו. מזכירים לי מאד את אהוביי, Gene הנפלאים (אתם חייבים לעצמכם לשמוע משהו שלהם, ולו משהו מאלבום הבכורה שלהם Olympian כמו שיר הנושא או Sleep Well Tonight – אולי רובכם לא יתרשמו, אבל יש לי הרגשה שלפחות לכמה מכם המפגש הזה ישנה את החיים, או לפחות יפגיש אתכם עם חבר מוסיקלי חדש וטוב), שהיו גרסת הבריטפופ לסמית’ס, אהוביי הנצחיים (איכשהו הגענו למוריסי, שיר).

 

21. Athlete – 24 Hours

עד אתמול לא חשבתי שהם יהיו ברשימה הזאת בכלל. אבל שמיעה נוספת של השיר הזה הבהירה לי

שמגיע להם. שיר שקט ויפה שזוחל לך אל מתחת לעצמות. אהבתי את את’ליט בהתחלה, בסינגל הראשון שלהם West Side, ואף המלצתי עליו אז בחום באיזה פורום, אבל האלבום המאד מצליח שלהם מהשנה נשמע לי משעמם ומסחרי מדי. בלדות נמרחות ורדיו-פרנדלי כאלה, כמו של Embrace, והרי כבר יש לנו Embrace אחד. אבל השיר הזה… בשמיעה השבעים נפל לי האסימון שיש כאן משהו מיוחד. אני חושב שאפילו תום יסכים איתי כאן.

 

20. The Rakes – Retreat

שיר טוב, במבט לאחור. בכלל, אחרי שהעשן התפזר מתברר שמגל להקות האינדי הבריטיות ששטף את האזניים שלי ואת דפי ה NME השנה, הרייקס הם אחת המוכשרות יותר. עוד עליהם בהמשך.

 

19. The Longcut – Transition

 

הבטחה גדולה ממנצ’סטר – חבר’ה שמשלבים רוק גיטרות אינדי עם מקצבי דאנס ולופים של תופים. בקושי שרים – שמים יותר דגש על המוסיקה. אני חושב שהסולן שלהם הוא המתופף – מה שמסביר את הקושי האובייקטיבי לשיר שירים “סטנדרטיים”. אני מצפה מהם להרבה, והטראק הקצבי הזה עם הגיטרות הפסיכדליות היפות והעוצמה המתגברת לקראת הסוף עד לקליימקס הפצצתי (כן, זה כנראה שיר על סקס), הוא רק יריית הפתיחה. לדעתי אפילו עוד לא יצא להם אלבום.

 

18. The Go! Team – Ladyflash

אח, איזה רעיון מעולה… בליל של פסקולי סרטים (כולל מצויירים), תיפוף ברייקביט עצבני וראפ של הסולנית השחורה שנשמע כאילו נלקח היישר מניו יורק של עידן הברייקדאנס (מישהו פה מבוגר מספיק לזכור את המהפכה הזו של הברייקדאנס שצצה בראשית שנות השמונים, כבשה את העולם, כולל ישראל המגניבה של אז, ונעלמה כלעומת שבאה?). הקטע הזה הוא היותר מלודי שלהם. אני חושב שיחסית למוסיקה העכשווית, ולזרם האינדי הבריטי בייחוד, זה הדבר הכי קרוב למוסיקה קלאסית.

 

17. 2Pac feat. Elton John – Ghetto Gospel

 

עוד סטיית מיינסטרים שלי. אהבתי מאד את טופאק, ובטראק הזה, שלא הושלם לפני מותו, הוא במיטבו (לא ראפר עם פלואו מדהים, אבל יש לו קול ייחודי ודרך לגרום למסרים שלו לחתוך לך את הבשר עד שיחדרו לקודקוד). סר אלטון יצא מגדרו כדי לא לקלקל, והצליח לא רע. ממוקם גבוה יחסית בעיקר בגלל שהיווה פסקול מפתיע באיכותו למעשי אהבה שובבים ומסעירים עם י’ J.

 

16. The Caesars – Jerk it Out

טוב, טוב, אז זה היה הפסקול לפרסומת לאייפוד ולכן נעשה פופולארי, ואלה סתם להקה של שיר אחד, וגם הוא נמאס. אבל מתי שמעתם ריף גיטרות-אורגן מאד-צ’סטרי טוב כל כך לאחרונה? הא? ידעתי שמזמן. אולי אפילו מאז השרלטנז ב 1990/91. אז מגיע להם שנשפוט אותם לפי המוסיקה. לפי המדד הזה זה סינגל טוב וכיפי עם ריף ממכר, וראוי למיקומו.

 

15. Moby – Lift Me Up

אפשר לומר שזה טראק הדאנס של השנה (אם כי במבט לאחור אולי יתברר ש Mylo היה טוב יותר), אבל למעשה זה פשוט רוק…  ומובי, הזיקית המוסיקלית, עושה אחלה טראק רוק שלא זכה לכבוד המגיע לו (כלומר, הוא הצליח בגלגל”צ. בלעעע.). אני הכי אוהב את הקטע של זמרת הליווי לפני הפזמון הסופי עם ה “או לה לה לה לה” הכדורגלני.

 

14. The White Stripes – My Doorbell

 

כמה שנמאס לי מאיך שכולם מלקקים לג’ק ומג. מה הם כבר עשו? המציאו את האש? גילו את הגלגל? כולה רוקנרול בסיסי. אההה….הם אמריקאים! והם לובשים רק שלושה צבעים! יאללה, נכתיר אותם לאלים. ממש מאוס הקטע האלילי הזה. אבל כוס על האם אם אמא שלהם השיר הזה יצא להם בנזונה של שיר טוב. מומלץ כשאתם לבד מול המראה עם גיטרת-אוויר ודפיקת ראש מאסיבית בסגנון עדות ביוויס ובאטהד.

 

13. Fantom Planet – California

 

היה יותר מגניב לשים את קליפורניה של Low, הא? מה לעשות, אמנם עוד שיר גלגל”צי, ועוד לקוח ממלכודת הדבש הטינאייג’רית The OC – הסדרה שגרמה לי’ לא להימשך יותר לאדם ברודי – ותאמינו לי שהיה צריך הרבה בשביל זה – ושנופלת בהרבה ממושא החיקוי שלה “בברלי הילס” (שמי ישמע איזו טלוויזיה איכותית היא היתה מלכתחילה…).

אבל זה שיר יפה. נטול פזמון, אבל יפה.

 

12. The Futureheads – Decent Days and Nights

יצא מחדש השנה, ולכן כשיר להיכלל ברשימה הזו… לדעתי שיר יותר יפה מגניב ומקורי מהחידוש שלהם ל Hounds of Love של קייט בוש, שנבחר לשיר השנה של ה NME. זה אמנם שיר חמוד, אבל לא עשה את דרכו לרשימה שלי. לדעתי הזכיה שלו היא גם ליקוק מתמשך של ה NME לפיוצ’רהדס, אבל גם חלק ממסע הקימה לתחיה של הקריירה של בוש.

זה שיר מגניב. יש קולות רקע יפים, פלוס גיטרה, וצווחה שאני נורא אוהב בסוף. הלוואי שהם היו עושים עוד כמה כאלה ולא מתעקשים לעשות אובר-התחכמויות עלק איכוצ’יות.

 

11. Kaiser Chiefs – The Modern Way

לא היה בתכניות שלי למצעד השנתי בכלל, עד שלאחרונה גאון בחבת התקליטים החליט לסחוט את האלבום המצויין של קייזר צ’יפס עד הסוף ולהוציא את השיר הזה, שבקושי שמתי אליו לב בהתחלה, כסינגל. משמיעה לשמיעה זו נשמעת בלדה איכותית יותר ויותר, עם פזמון  לא פחות ממרגש.

 

10. The Rakes – 22 Grand Job

“…עשרים ושתיים אלף ג’ובות

בבורסה זה ‘בסדר

עשרים ושתיים אלף ג’ובות

בבורסה זה ‘בסדר

עשרים ושתיים אלף ג’ובות

בבורסה זה ‘בסדר זה ‘בסדר זה ‘בסדר…”

 

עמוק נכון?

הבעסה שזה שיר ממכר, שלא יוצא מהראש, עם גיטרות מוצלחות, מסר שתמיד אקטואלי (נורא כיף להטיף נגד בורגנות כשאתה בלהקת רוק שמוכרת מיליונים, נכון?) והעיקר, קליפ עם כוסיות בריטיות בתלבושת אחידה. It’s alright It’s alright.

 

9. Dead 60s – Riot Radio

הסינגל הראשון של הרכב הפאנק-סקא המאגניב מליברפול, שיצא השנה מחדש.

הם היו החימום של הברייוורי בהופעה שראינו בבוסטון, וקרעו להם את הצורה. השיר הזה מביא לשיא את היכולות שלהם בתחום הפאנק – כולל קצב מכני, ריף קטלני, יללת כלב משכנעת ותחינה לקבל קצת ‘תפרעויות ברדיו, ואני חושב שהשנה הם קיבלו את מבוקשם.

 

8. Kaiser Chiefs – I Predict a Riot

 

עוד ‘תפרעויות, הפעם ביציאת ליל שבת אופיינית בדאון-טאון לידס, עירם של הצ’יפס. י’ ופחות או יותר כל בריטניה אומרים שזה השיר הטוב ביותר שלהם, וגם הוא יצא השנה מחדש (פעמיים!!). שיר, טוב, לא אמרתי שלא…אבל הכי טוב שלהם?….הממ….נראה. אני אוהב בעיקר את הרטע של הבס ממש בסוף. הוא נשמע מבולבל J.

 

7. The Killers – Smile Like You Mean It

גם השיר הזה איכשהו הגיע לפסקול של The OC, אבל הקילרז יכלו להרשות לעצמם לתרום אותו, עם אלבום מופת מלא בעוד לפחות 4-5 שירים שעשויים כולם להתברג במצעד העשור שלי בסוף. היכולות הדרמטיות של ברנדון פלאוארס מגיעות לשיאן בשיר הזה, עם אורגן מכשף ברקע.

 

6. Dead 60s – You’re Not the Law

עוד פנינה של הליברפולים, הפעם הצד היותר סקא-רגאיי שלהם. Riot Radio הוא אולי ה-להיט שלהם, אבל מסיבות סנטימנטליות שלי ושל י’, זה השיר שלהם שאנחנו הכי אוהבים. מעניין שדווקא עכשיו, שההכרה בהם בבריטניה הבשילה, והסינגל החדש שלהם מצליח מאד, מדובר בשיר חלש יחסית (Ghostface Killer). עוד שיר סוטול מעולה, היוצא נגד הממסד באשר הוא, ובייחוד הממסד לובש המדים, ומטיח בו את שורת המחץ המדבקת: So why don’t you/ Shoot me! A-Shoot me! Shoot me!”. (מה שנשמע כמו “א-שופה שופה” אם אתה מסטול או בהופעה עם סאונד חרא).

 

5. Kasabian – Club Foot

לחשוב שרק לפני קצת יותר משנה החיים שלי לא הכילו את קסאביאן, הדד סיקסטיז, הקייזר צ’יפס והקילרז… פלא שנאלצתי לשים את S Club 7 במצעד חצי העשור? רק ההיסטוריה תלמד כמה דרמטיות היו השנה וחצי האחרונות בהסטוריה של הרוק. השיר הזה הוא אולי השלישי בטיבו באלבום של קסאביאן, אבל הפזמון, אם ניתן לקרוא לו כך, מתפרץ לך למח ולא משאיר שבויים, כשסרג’ מפליא בדיסטורשן, והשילוב שלו בסצינת הכניסה לאצטדיון סיינט ג’יימס’ז פארק ביום המשחק הוא הרגע המלהיב היחיד בסרט הדלוח למדי “גול!”.

 

4. The Go! Team – Bottle Rocket

ההברקה הגאונית האמיתית של החבר’ה האלה. פנינה שכל דקה בה מגלה בפניך עולם מוסיקלי חדש.

והכל בקצב ברייקביט שלא משאיר אף פלח ישבן אדיש. מדהים – הרכב עם שני שירים בטופ 20 של השנה שלי, והוא אולי רק ההרכב החמישי או השישי בטיבו השנה לטעמי. בספורט היו אומרים שזה סימן שהיתה שנה “עמוקה”. אני רק חושש שהגימיק יגמר כשיבוא העת להוציא אלבום שני. מה הם יעשו? לעשות עוד אלבום עם השילוב המוסיקלי המדהים שהיה באלבום הנוכחי תהיה חזרה על עצמם. כל דבר אחר פשוט לא יהיה הם. לא קל.

 

3. Bloc Party – Banquet

שיר שליווה אותי בכל הטיסות לקוריאה ובחזרה ולא הרפה. הם לא מושלמים, ורמת השירים שלהם לא אחידה, לפעמים הם מנסים להתחכם ולהיות “מיוחג’ים” בכח והורסים את השיר, אבל בשיר הזה קלה ושאר בלוק פארטי מצליחים לגרום לכך שהכל יתחבר, והתוצאה היא שיר עם המון עוצמה. וכן, גם כאן מדובר בשיר על זיון. As good a topic as any, I assume.

 

2. Kaiser Cheifs – Oh My God

בהתחלה היו רק שתי שניות בזיפזופ באם טי וי.

שתי שניות ששינו את חיי.

מהמסך הבליח רק ג’ינג’י בלתי מזוהה ושמנמן למדי במה שנראה כמו חדר ילדים, וכמה צלילים חדרו לדירה לפני שהתחנה הועברה באכזריות ע”י י’.

זה הספיק לי כדי לומר לה: “אני חושב שמצאתי את הפרנץ פרדיננד שלי”.

לשמוע את Oh My God בפעמים הראשונות, עם בתים יותר “בלר-יים” ממה שדיימון אלבארן כתב זה כמעט עשור, ועם פזמון שכל כך כיף לצעוק אותו יחד עם ריקי ווילסון, וסולו גיטרות מוקלטות הפוך כמעט טוב כמו של What’s the Frequency Kenneth היתה אכן חוויה כמעט דתית עבורי. זכיתי מחדש באמון שלי במוסיקה.

ובבריטניה, ובמלכה, ובתה עם מאדר-פאקינג חלב. יש אלוהים, והו אלוהים, איני יכול להאמין לזאת, מעולם לא הייתי כה רחוק מהבית.

 

  1. The Killers – Somebody Told Me

 

סיבות לא לבחור את השיר הזה, הטוב ביותר ששמעתי השנה, ואולי במכה שנים האחרונות, כשיר השנה שלי:

 

נטחן בגלגל”צ, ירחם השם

הבתים מהממים ויש ברידג’ים נדירים ביופיים, אבל הפזמון קצת טפשי – הפעם המליון שמישהו שר על “בנות ובנים ובנים ובנות ובנות שהן בנים ובנים שהם בנות”

יצא למעשה ב 2004

 

סיבות כן לבחור בו כשיר השנה שלי:

 

שיר בן-של-אלף-זונות-טוב.

הבתים שלו גרמו לי ממש לצמרמורת בפעמים הראשונות ששמעתי אותו בווליום נורמלי.

שלמות מוסיקלית שהגיעו אליה לאחרונה אולי בשנת 1997 (תזכורת: בקרוב אוסף חדש לMansun).

פעולת תגמול משולבת של ארבע דקות שמוציאה ממך את כל הרגש שמוסיקה טובה יכולה להוציא, ועל הדרך, עושה גם קרוס-אובר קליל למיינסטרים, כמעט בלי מאמץ.

 

זו פשוט פיסה של שלמות. אין הרבה כאלה בעולם, ואני רוצה לשמור על הפיסה הזו, ולהעניק לה את כל מה שאני יכול להעניק לה- ובמקרה הזה זו הספרה “1” ליד השם. תהיו לי בריאים, הרוצחים המלאכים מלאס-וגאס.

 

 

הרשימה המלאה:

 

  1. The Killers – Somebody Told Me
  2. Kaiser Cheifs – Oh My God
  3. Bloc Party – Banquet
  4. The Go! Team – Bottle Rocket
  5. Kasabian – Club Foot
  6. Dead 60s – You’re Not the Law
  7. The Killers – Smile Like You Mean It
  8. Kaiser Chiefs – I Predict a Riot
  9. Dead 60s – Riot Radio
  10. The Rakes – 22 Grand Job
  11. Kaiser Chiefs – The Modern Way
  12. The Futureheads – Decent Days and Nights
  13. Fantom Planet – California
  14. The White Stripes – My Doorbell
  15. Moby – Lift Me Up
  16. The Caesars – Jerk it Out
  17. 2Pac feat. Elton John – Ghetto Gospel
  18. The Go! Team – Ladyflash
  19. The Longcut – Transition
  20. The Rakes – Retreat
  21. Athlete – 24 Hours
  22. The Rifles – Local Boy
  23. The Bravery – Honest Mistake
  24. Test Icicles – Boa vs. Python
  25. A. The Chemical Brothers – Galvanize

25    B. Stevie Wonder – So What the Fuss

 

Prinpi’s Tracks of the year 2006 (Hebrew) Tuesday, Dec 14 2010 

Note: This column was originally published in December 2006

היי כולם,

 

הרגע המיוחל הגיע, רגע האמת שכולנו (כלומר אני ועוד קוראת או שתיים) חיכינו לו כל השנה – המצעד השנתי של פרינפי לסיכום 2006!

 

2006 היתה שנה מוסיקלית מוזרה. פופ המיינסטרים שמר על רמה דומה לשנים קודמות והנפיק הרבה זבל בלתי-שמיע וכמה שירים מופקים היטב שהצליחו לכבוש אפילו אותי (ועוד יותר את י’), ההיפ-הופ, למרות שיש כמה קוראים שחולקים עלי, הגיע לשפל של כל הזמנים ומגרד את תחתית החבית מלמטה (אני לא מסוגל לציין חמישה טראקים מוצלחים של היפ הופ מ 2006 באיומי אקדח, ואני משתדל להיות מעודכן בתחום).

 

לעומת זאת, בתחום האינדי, תחום ההאזנה המועדף עלי והז’אנר השולט במצעד הזה, היתה שנת מעבר. תהליכים שהחלו בסוף 2001, עם המעבר ההדרגתי של להקות גיטרות ממילה גסה למשהו שמותר לשמוע ולאהוב שוב, והבשילו ב 2004-2005 עם גל של להקות גיטרות מצויינות שעיכלו ועיבדו את תחיית האינדי שהחלה, דווקא, באמריקה, הגיעו ליציבות ב 2006, כשהרבה להקות שפרצו בשנים קודמות הגיעו לאלבומים שניים ושלישיים שלמים ובוגרים יותר והרבה להקות צעירות שלא זוכרות את ימי הבצורת בדיסטורשן הציעו שלל סחורה חדשה, ברובה – מטבע הדברים בשוק המוני כל כך – גרועה, אבל גם הרבה תקוות לעתיד רוק’נ’רולי מתוק.

 

עם זאת, 2006 לא תיזכר כשנה של מוסיקה נהדרת או להיטי ענק, אלא יותר כשנת מעבר בה היו מעט מאד יצירות מופת, ואילו “מרכז הטבלה” היה עשיר במיוחד.

 

הראיה לכך היא שהיה לי קשה לצמצם את הרשימה ל 30 שירים, אבל מצד שני היה לי קשה לבחור מועמדים מתוך רשימת השלושים לעשרת הגדולים. שנה כזאת באמצע, עם שירים נחמדים, אבל מעט מאד “וואו!”.

 

עוד אינדיקציה לחולשתה היחסית של השנה – אולי שיר או שניים מהמצעד השנה היו יכולים להשתלב בטופ 5 של השנה שעברה, ואילו השיר ממקום 18 בשנה שעברה, Ladyflash  של The Go! Team, שיצא השנה מחדש והיה יכול תיאורטית להשתלב במצעד השנה, היה כנראה קוטף בלי בעיה את המקום הראשון.

 

לפחות רשימת המועמדים ההתחלתית למצעד השנה הבאה נראית מבטיחה, עם שני שירים טובים שאמורים לצאת בינואר 2007:

 

Bloc Paty – The Prayer

The View – Same Jeans

 

וכן, אני יודע שירדתי בעבר על The View, אבל הסינגל החדש ממש חמוד וגם מזכיר לי את קורנרשופ שמאד אהבתי. תתפלאו כמה להקות שירדתי עליהן מופיעות במצעד השנה. אני לא חושב שהענין הוא שהטעם שלי הפכפך כמו העובדה שלהקות מתפרסמות בימינו מהר מאד, בזכות שפע ערוצי התקשורת, ולפעמים זה קורה מהר מדי ולפני שהיכולת האמנותית שלהם מבשילה. לא כולם יכולים להיות פרנץ פרדיננד, שהיו מוצר מוגמר ומלוטש מהסינגל הראשון (Darts of Pleasure).

 

תוספת: בנוסף למצעדים השנתיים של NME ו MTV|2 שנתתי לינקים אליהם בפוסט הקודם, התפרסם גם מצעד השנה של אתר Pitchfork, שיש לי הרגשה שיקלע לטעמו של הקורא אסף קרחנה.

 

אישית הופתעתי לטובה מהמצעד בכללותו, אבל היה בו יותר מדי פופ סתמי לטעמי, ושיא השיאים – ג’סטין שיר השנה??? זו שערוריה דומה בגודלה ל”מצעד המצעדים” של רשת ג’ בו זכה השיר “למבדה” לתואר “שיר כל הזמנים”.

 

תזכורות:

אני כותב על השירים בסדר הפוך מ 30 עד 1 כדי לבנות מתח, אז אל תתבלבלו כמו אחד הקוראים משנה שעברה שחשב שהכתרתי את סטיבי וונדר לבעל שיר השנה וירד עלי.

 

בסוף אוסיף גם רשימה של המצעד מ-1 עד 30 כמו שצריך.

 

הקובץ עם הרשימה של כל השירים המועמדים היה פעיל כל השנה, ונראה לי שנמחקו ממנו בטעות כמה שירים פה ושם – אז אני שומר לעצמי את הזכות לדחוף שירים ששכחתי פנימה בעתיד. למשל The Long Blondes שנמחקו בטעות, אבל בסוף הגעתי למסקנה שהם באמת לא צריכים להיות בפנים למרות שההשתתתפות שלהם בקמפיין לעידוד הספריות נגעה ללבי.

 

כאן אפשר לראות את המצעד של 2005.

וכאן אפשר לראות את מצעד חצי העשור 2000-2004 שלי.

 

 

30. Klaxons – Atlantis to Interzone

 

נתחיל בעובדה שפשוט לא נתונה לוויכוח, ומי שחולק עלי – ניפגש ב 2008 ותודו שצדקתי. אין דבר כזה New Rave. מדובר ב”גל” שהוא המצאה יח”צנית שנועדה למכור עוד מגאזינים, עוד בגדי קלאברים/חנונים ועוד סמים. מבחינה מוסיקלית מדובר בכמה יצורי כלאיים מקריים שלא מספיק מרקידים כדי להיות רייב ולא מספיק מוסיקליים כדי להיות אינדי. הקלאקסונס הם מלכי ה”סצינה” הזו, וירדתי עליהם בכל מקום אפשרי, עד שהבנתי שהשיר הזה, בעיקר הזמרת שמופיעה מדי פעם, לא יוצאים לי מהראש. החברים של הקלאקסונס ל”סצינה”, Hot Chip, נבחרו עם Over and Over שלהם לשיר השנה של ה NME. בזיון.

י’ קראה ל Over and Over הדבר הגרוע ביותר שהיא שמעה אי פעם והיא כועסת עלי עד עכשיו שהכרחתי אותה לבזבז 4 דקות מחייה על זה. אני פחות קיצוני – אני אפילו אסתכן בתביעת גירושין ואודה שאני מתחיל להתרגל לקראפטוורק-וונאביז האלה, אבל מכאן ועד ל”סצינה” או ל”גל” או למקום מעל המקום ה 30 הדרך ארוכה.

 

29.  The Killers – When You Were Young

 

להקת השנה שלי ב 2005 איכזבה השנה עם אלבום שני שנפל לכל מלכודת אפשרית האורבת ל”אלבום שני”. את הסינגל הנוכחי שלהם Bones אני ממש ממש לא סובל, ונשאלת השאלה באיזה שלב מתחילים השירים הנוכחיים שלהם להיות מספיק חלשים כדי לחבל בהישגי העבר שלהם.

עם זאת, הסינגל הראשון מהאלבום היה שיר יפה וסביר בהחלט שגרם לי לחשוב שהקילרז “לא מסוגלים לכתוב שיר רע”. בדיעבד כנראה שטעיתי.

במקור קראתי את המשפט הזה על REM ש”לא מסוגלים להוציא אלבום רע”. המשפט נכתב על Monster, שהיה, איך לא, האלבום הרע ביותר שלהם בהרכב המקורי (למרות כמה שירים טובים). מסקנה? כל מי שכותב על מוסיקה לא מבין כלום בשיט, כולל עבדכם.

 

מה שכן, ברנדון פלאוארס, הסולן, היה יפהפה פעם, והשנה…  איך להגיד…He doesn’t look a thing like Jesus.

 

(הערה: ברגע האחרון החליף השיר הזה את The Yeah Yeah Yeah Song של The Flaming Lips. סתם, שתדעו).

 

28. The Raconteurs – Steady As She Goes

 

אני לא מעריץ של הווייט סטרייפס. אם הסטרוקס והווייט סטרייפס הם העפרה וירדנה או ספנדאו בלט ודוראן דוראן או הנינט ושירי של להקות מהפכת האינדי של 2001, אני בצד של הסטרוקס (וגם עליהם ירדתי לא מעט השנה כי התאכזבתי מהשלישי שלהם).

 

עם זאת, חייבים לציין שג’ק ווייט מוכשר. My Doorbell מהשנה שעברה היה אכבר שיר שבעולם, והנה, גם בפרויקט-הצד שלו (שהוא מסרב לקרוא לו ככה), הוא הפגין יכולת גבוהה.

מצד שני, זה שיר שיורד קשות על מוסד הנישואין, וג’ק ווייט הוא לא ממש האיש הכי מוסמך בעולם לקבל ממנו עצות בנושא מערכות יחסים. לכן, וגם בגלל שבסה”כ מדובר בשיר רוק די סטנדרטי, נסתפק במקום 28.

 

הערה: התלהבתי מהשיר הזה יותר כשחשבתי שמדובר בסתם להקה חדשה וההתלהבות ירדה לי קצת כשהתברר שמדובר ב”סופר גרופ”. מה זה אומר עלי? ועליהם? ועל השיר? ועל החיים בחברה פוסט מודרנית במאה ה21 בעידן ההיפר-תקשורתי?

 

 

27. Snow Patrol – Chasing Cars

 

בלדות הן לרוב משעממות. פעם בכמה זמן יוצאת בלדה שטקה ויפה שכן תופסת אותי. בשנה שעברה אלה היו Athlete עם 24 hours והשנה אלה סנואו פטרול שחזרו בכושר מצוין לעניינים והוציאו, בין השאר, את השיר הבאמת מרגש הזה.

 

 

26. Editors – All Sparks

 

הייתם מאמינים שהשיר הזה יצא ב 2006? אני יודע האדיטורס הם מאד 2005, אבל מדובר באחד השירים הטובים ביותר שלהם, והוא יצא השנה. שיר רוק דרמטי כמו שצריך. במהלך המצעד הזה תראו שוב ושוב שאני שפוט של שירים דרמטיים.

 

 

 

25. The Longcut – Vitamin C

 

הנה הגענו לאלבום השנה שלי לשנת 2006 – A Call and Response של The Longcut. על הלונגקאט המנצ’סטריים שמתי עין כבר מזמן, אבל האלבום שלהם יצא רק השנה, אחרי ציפיה דרוכה, והצדיק את ההמתנה. מדובר בלהקת גיטרות עם ריברבים ודיסטורשנים ענוגים לאוזן שעושים מוסיקה רקידה ופסיכדלית כאחד. לא כל יום קמה להקת גיטרות חדשה ומוכתרת כ “תקווה של מוסיקת הדאנס הבריטית”. הבעיה היא ששני הטראקים הטובים ביותר של החתוכים-ארוך: A Quiet Life המופתי ו Transition, יצאו כבר בשנים עברו, השיר השלישי בטיבו, הטראק הפותח A Last Act Of Desperate Men לא יצא כסינגל, ואת שלושת הסינגלים שלהם שיצאו השנה אהבתי פחות. מתוכם הטוב ביותר היה ויטמין C הצועד כאן, אבל אם אתם בקטע של גיטרות קצביות וקצת פסיכדליה בריאה, עשו לעצמכם טובה והאזינו לאלבום המלא.

(בשנה שעברה אלבום השנה שלי היה האלבום של The Go! Team).

 

24. Chris Brown – Run It

 

כדאי לנסות להסביר את עצמי בכלל, או שאשאיר קצת מקום ריק ואתן לכם לשסע אותי לגזרים?

אז כן כן – זהו טראק ההיפ-הופ היחיד השנה שהיה טוב מספיק כדי להשתחל לשלושים הגדולים שלי.

(גם Touch it של באסטה ריימז היה קרוב, וגם Listen של טאליב קוואלי וגם ללופה פיאסקו היו כמה יציאות טובות). אז נכון שמדובר בטראק ממוסחר לגמרי, אבל נראה אתכם רוקדים אותו עם י’ מנענעת את התחת הסקסי שלה צמוד לירכיכם ולא מכניסים את זה למצעד. כמה מכם כל הזמן אומרים שצריך לאהוב את מה שאוהבים ולא להתייחס למסביב – אז הנה – אני אוהב טראק אם טי וי. שוט מי. (י’ גם הסבה את תשומת לבי ל”השאלה” הקלה בקטע הראפ מהראפ של פי דידי ב Big Poppa המעולה של B.I.G. זצ”ל, מה שהוסיף לטראק הזה נקודות).

 

 

23. Men Women & Children–Dance in My Blood

 

אחלה שיר פריק-דיסקו (אני המצאתי את המונח הזה? זה ז’אנר שלם והוא הולך חזק) עם תחושת החמצה קלה – הוא היה יכול להיות אפילו עוד יותר טוב ומדורג עוד יותר גבוה, אבל יש למתקתקות הדיסקו בתוספת עם האפלולית הכללית של השיר טעם לוואי מריר. בכל מקרה, אם נשים גברים וטף מסוגלים לכתוב שיר דיסקו עכשווי כל כך טוב, אפשר גם לצפות מהם ליותר בעתיד.

הקליפ שלהם גם חמוד – נראה כמו מועדון ב Second Life.

 

 

22. Cansei de Ser Sexy (CSS) – Let’s Make Love and Listen to Death From Above

 

השיר שכנראה יזכר יותר כלהיט של ההרכב הברזילאי המוזר הזה השנה הוא Alala, שבמקור יצא קודם ויצא לפני כמה חודשים מחדש, אבל Let’s Make Love הוא בעיני שיר שלם ויפה הרבה יותר. מכל הלהקות שפרצו השנה ל CSS יש פוטנציאל להיות אחת מ 2-3 הלהקות שממש תעשינה את זה בגדול בעולם.

אני אפילו מסוגל לסבול את השיר הזה למרות שהוא מהלל הרכב שאני לא סובל (ושקורא להרוג אותי אישית) Death From Above 1979.

הערך המוסף של CSS (פירוש השם המלא שלהם בפורטוגזית הוא “נמאס לי להיות סקסית” ציטוט של ביונסה שהצחיק מאד את חברי הלהקה) הוא הסולנית המיוחדג’ת Lovefoxxx. מספיק לשמוע את הקול המתיילד בעל המבטא המוזר ולהביט בעיניה המלוכסנות (היא ברזילאית ממוצא יפני) כדי להבין שיש לנו עסק עם לא פחות מאשר ביורק של המאה ה 21. בינתיים זה דבר טוב (אבל זה מאד מאד על תנאי).

 

21. Air Traffic-Never Even Told Me Her Name

 

המון להקות פצעו לי את האוזן השנה עם שירים מחורבנים שגרמו לי לקבור אותם עמוק בתהום הנשיה של הרפרטואר המוסיקלי שאני שומע. סטיב למאק, זיין לואו, NME ודומיהם התלהבו מהמון להקות, ואולי אחת מכל עשר או חמש היתה טובה, כשחצי מהיתר היו פשוט בלתי נסבלות. אחד השירים הבלתי-נסבלים ביותר השנה היה Just Abuse Me של Air Traffic. אני ממליץ לכל מי שאזניו יקרות לו לתפוס רדיוס של לפחות שתי מערכות סטריאו מהשיר הזה. זוועה צורמנית. לפיכך, מחקתי את אייר טראפיק מהתודעה שלי, רק שהם היו עקשנים, ואני הייתי סובלני, נתתי להם עוד צ’אנס אחרון, וכמו שקורה הרבה פעמים, השיר הבא שלהם כבר כבש אותי. מדובר בפיסת פופ פסנתרית סוחפת שתגרום לכם להרגיש טוב גם אם הרגע גיליתם שמישהו פרץ לכם ל MySpace והתחיל לשלוח בשמכם בצעות מגונות לערסים.

 

Bromheads Jacket – Trip to the Golden Arches .20

 

עשרים הגדולים, איזו התרגשות (שתפו איתי פעולה, מה אכפת לכם). נכון אני יורד המון על ג’יימי טי כי הוא סתם חקיין של The Streets? אז זהו שברומהדס ג’קטס הם חקיינים של דה סטריטס והם במקום העשרים.

כן – אהבתי את המקוריות של אודה ליציאה מחורבנת למקדונלדס (כי אין משהו טוב יותר לעשות) עם התיאור המושלם של יום ממוצע בחיי צעירי מעמד הפועלים הרחק הרחק מלונדון המלוקקת, המוגש בדיוק במבטא הקוקני הנכון.

אם למישהו יש בעיה עם זה, נותר לי רק לצטט את הברומהדס:

Whats your problem, you stupid mother?

 

19. Akira the Don – Boom (Smash Stuff)

 

ואם כבר מדברים על קוקנים, הראפר הלבן עם הפריזורה המפחידה ביקום, אקירה דה דון, הגיע לשיאו השנה, והוא הולך וצובר פופולאריות מרשימה. מענין איך הדיסק השלם שלו ימכר.

במקרה הזה הוא סימפל את אחד מהמנוני הרוק האהובים עלי – Connection של Elastica (ילידות שנות התשעים – רוצו לשמוע את המקור) וחיבר לו ראפ גריים העוסק בכרונולוגיה של מיטב ההתפרעויות ההמוניות בבריקסטון לאורך השנים. אולי בסינגל הבא הוא ידבר על האינתיפאדה.

 

18. The Pigeon Detectives – I Found Out

 

גם הפיג’ן דיטקטיבס לא עשו עלי רושם טוב בהתחלה, ואז הגיע השיר החמוד הזה עם המקהלה הגברית שמדביקה אותך תוך שתי שמיעות לנהמות “Going out with, is she going out with”.

גם הגיטרה משובחת כאן. הגענו לשלב של המצעד שהשירים בו מתחילים להביא לתגובת “איזה שייייייייר!”

כשמישהו מחליט לשים אותם בטלוויזיה או ברדיו או באינטרנט (בגלל שכל מה שיש בארץ זה גלגל”צ לרוב מי שמחליט לשים את השיר הזה זה אני בעצמי. תודה לאל שיש יו-טיוב).

עם כל הדיבורים והניתוחים, הקליפים והתעלולים השיווקיים, התגיות העלובות של “הסמית’ס החדשים”, “היורשים של הליברטינס” או “קבלו את הסקס ביטלס!” (הכותרת של כתבת השער הראשונה על אואזיס ב 1993) מה שקובע באמת בסוף זו שאלה פשוטה – האם כשתשמע את הצלילים הראשונים של השיר הזה ברדיו/טלוויזיה/מחשב זה יגרום לך לרעד קל ברגליים, גל חום מפרפר בלב וזעקת “איזה שיייייייר!!!”?

כל השאר לא משנה.

אה כן, גם יש להם כוסית בקליפ.

 

 

17. Roland Shanks – Cutting Teeth

 

מוקדם יותר השנה הכתרתי את רולנד שאנקס ליורשים של פול וולר והג’אם. תשמעו את זה (ובעיקר תראו קליפ שלהם בהופעה) ותבינו למה. גם זה שיר קצבי ומשמח, רק שכאן יש בונוס – הלהקה לא סתם שרה ברקע כמו אצל פיג’ן דיטקטיבס, אלא עושה “או או-הו או-הו או-הו היי הו!” בבוני להפליא, וזה מספיק כדי להעדיף את השיר הזה בדירוג (יש עוד כמה שירים עם נהמות רקע כאלה בהמשך הדרך. כנראה שיש בי משהו ניאנדרטלי).

 

 

16. Matisyahu – King Without a Crown

 

איזה חמוד מתיסיהו, הדוס החמוד שפעם היה מת’יו מדטרויט וכבר הופיע בארץ פעמיים. השיר הזה הוא כנראה פיסת הרגאיי מנענעת התחת ומשמחת הלב ביותר של השנה, וכמי שרואה ברגאיי תרפיה לא פחות מאשר מוסיקה, הרי שמתיסיהו עושה מבחינתי אחלה מצווה שבעולם.

שאר האלבום היה קצת פחות חזק, והשיר הזה נשמע קצת כמו נטע זר בתוכו, והוא גם ידורג גבוה במצעד השנתי של גלגל”צ, אבל זין נימול כהלכה על כולם – אני ממש אוהב את השיר הזה. אין כמו מוסיקה שחורה, גם אם זה לא ממש השחור שבדרך כלל מתכוונים אליו.

 

15. Kasabian – Empire

 

את החצי העליון של הטבלה פותחים קסאביאן המעולים, עם שיר מורכב ומיוחד שמחליף מקצבים במהלכו. הקליפ מזעזע, והאלבום פחות טוב מאלבום הבכורה שלהם (הם התעקשו לחזור לרוק נ’ רול בסיסי ומחוספס על פני סטלת הMadchester הנפלאה של האלבום הראשון – כנראה נמאס להם שיורדים על זה שהם נשמעים כמו הסטון רוזז) – אבל אין מה לעשות, זה אחלה שיר. והוא גם דרמטי, מה שמוסיף לו נקודות אצלי אפילו שאין בו קולות רקע של נהמות שימפנזים.

 

 

 

14. The Gossip – Standing in the Way of Control

 

הסולנית של הגוסיפ היא הדבר השמן הטוב ביותר שקרה לאינדי מאז הסולן של קין (סתם, סתם, הוא לא שמן – יש לו רק פנים עגולות). המון נשמה, מוסיקה סוחפת, ולא סתם כל המבקרים יוצאים מגדרם וחברות התקליטים רבו ביניהן מי תחתים אותם (בשבוע שעבר הם הוחתמו סופסוף ונקווה שהאלבום בדרך).

אין ממש דמיון במוסיקה, אבל הם קצת מזכירים לי את ההייפ סביב The Go! Team בשנה שעברה, גם מבחינת הכיוון הפופי-סולי שלא מחוייב לגבולות הצרים של האינדי-רוק. רק שלא יתקלקלו.

 

13. The Blood Arm – Suspicious Character

 

איך אפשר לא לאהוב שיר שמתאר בדיוק כה רב את איך שאני מרגיש?

לא, לא מדובר בשיר דיכאון או שיר אהבה עמוק, אלא האמת הפשוטה והבלתי ניתנת לערעור-

“I like all the girls and all the girls like me”

כמה פשוט. כמה נכון.

סתם – י’ אוהבת אותי, ומבחינתי היא all the girls, ובגלל זה אני יכול להזדהות.

למעשה מדובר בסולן די כעור ותופס תחת, אבל בשיר דיסקו-פאנקי מקפיץ ומשעשע שאף כיכב כשיר המיי-ספייס שלי איזו תקופה השנה. חבל רק ששם הלהקה כל כך מגעיל.

 

 

12. Wigwam – Wigwam

 

איזה שיר חמוווווד… ולחשוב שכמעט כולם התעלמו מפרויקט הצד החמוד הזה של אלכס ג’יימס (הבסיסט של Blur) שהקים לתחיה את הזמרת בטי בו. במזל הצלחתי לתפוס אותו מאוחר בלילה באם טי וי עם י’. אני זוכר שאמרתי לה “וואו, כמה שהבחור הזה מנסה לחקות את אלכס ג’יימס” והיא חשבה שיש לי חום ושאני הוזה.

שיר מקפיץ ודבילי בצורה משובבת נפש עם קליפ שמצולם במסיבת גג פרועה של תחפושות של חיות. לפעמים גם צריך לעשות קצת שמייח ולא לחפור יותר מדי. אולי דיימון אלבארן יכול ללמוד מחברו ללהקה דבר או שניים בנושא.

 

 

11. Little Man Tate – Man I Hate Your Band

 

הגענו לעוד להקה שהשמצתי בתחילת השנה. סטיב למאק התלהב מהם וממש לא הבנתי על מה הרעש. ואז יצא שיר מצוין שהשם שלו סיכם את מה שחשבתי עליהם ועל הרבה להקות אחרות השנה (כל פעם אני מפרסם רשימה של להקות שלא אהבתי השנה וכל פעם אני נזכר בעוד ועוד להקות כאלה שכולם התלהבו מהן ואני לא. למשל The Fratellis הנ-ו-ר-א-י-י-ם או Larrikin Love המשעממים עד כדי תחליף לוואליום).

אז יצא לאנשים הקטנים טייט (הקרויים על שם סרט של ג’ודי פוסטר על ילד מחונן) אחלה שיר, שהמחאה שבו אפילו מדברת ללבי, הקרוי Man I Hate Your Band. נשאלת השאלה האם הדובר הוא הסולן שיורד על להקות אחרות מהעיר שלו או שהשיר נכתב מנקודת מבטו של איזה wanker שלא יכול לסבול לראות את החברים שלו, שיש להם להקה, מצליחים.

בכל מקרה, קשה מאד שלא להצטרף בקול גדול לפזמון.

 

10. The Organ – Brother

 

עשרת הגדולים! והפעם שיר כמעט-מושלם שלולא כמה פגמים קטנים היה יכול להיות מדורג הרבה יותר גבוה. למעשה הוציאה חמישיית הבנות החד מינית דה אורגן את האלבום שלהן ואת הסינגל הזה במכורתן קנדה כבר ב 2004, אבל רק השנה הם יצאו בבריטניה וזכו למנת יחסי ציבור הגונה.

ההצלחה היתה כה גדולה עד שבחודש שעבר הודיעה הלהקה על פירוק.

מה שישאר מהאורגן הוא בעיקר השיר המצוין הזה, עם ריף גיטרות של גיטריסטית שלמדה דבר או שניים מג’וני מאר ועם סולנית שלאורך כל הקליפ תהיתי אם היא גבר (יפה) או אשה.

זה השיר הסמית’סי ביותר של להקה שאינה הסמית’ס ששמעתי בשנים האחרונות, ועל כך תודה לבנות ובהצלחה בדרככן החדשה.

 

9. The Atoms – Shopping and Fashion

 

כאן אנחנו מגיעים לטראק האנדרגראונדי ביותר במצעד שלי השנה. תקלטו – אפילו אי אפשר למצוא אותו ביו-טיוב! (שמישהו יעשה טובה ויעלה אותו באמת. אפילו בהופעה אם אין קליפ). מדובר בשלישיית פופ-פּאנק בריטית מקסימה שהביאה שיר קליט ומקפיץ עם הרבה “א-אווו א-אווו א-אווו א-אווו” כמו שכבר הבהרתי שאני אוהב.

עם קצת מזל 2007 תהיה השנה בה הם יפרצו סופסוף לקהל הרחב. זה שיר שמתחנן לפוגו.

 

8. Metric – Monster Hospital

 

אח אח איזה שיר. נפתח ב “בם-צ’יקי-בם” של צ’ירלידרס, מוסיף דיסטורשן עצבני והופך למשהו אחר לגמרי וסוחף מאד. I fought the war and the war won זועקת הסולנית, בפראפראזה על שיר הקאנטרי I fought the law and the law won, ומביעה בכך את הכניעה המרירה שבסופו של כל מורד בעולם התאגידים הגלובלי הנשלט על ידי מפלצות קפיטליסטיות (לעומת זאת, יש מישהו ביו-טיוב שבכלל חושב שזה שיר על בחורה במחזור).

 

7. Arctic Monkeys–When the Sun Goes Down

 

המשיחים המושיעים של הרוק הבריטי, אלכס טרנר עוטה הקפוצ’ונים וחבריו, הצליחו איכשהו (*שיעול* שיווק! *שיעול*) לחרוג כבר מתחילת דרכם מקו הזינוק הרגיל של להקות גיטרה בריטיות צעירות, ועקפו את כל חבריהם לסצינה מלמעלה כששני הסינגלים הראשונים שלהם מגיעים למקום הראשון, כולל השיר הזה, שנכנס למקום הראשון בשלהי 2005. אין מה לעשות – הרעש מגובה בכשרון אמיתי, ומדובר בשיר מקסים – הרגע בו הופכת הפתיחה דמויית הבלדה לריף הגיטרות העצבני ולכניסת התופים הוא רגע קסום שמחדיר אדרנלין לדמו של כל חובב מוסיקה.

הציפיות מקופי הקוטב בשמים, והלחץ בהחלט ניכר בהם (למשל בהוצאת אי פי בשם Who the Fuck are the Arctic Monkeys העונה לכל צרי העין ומגיע לשיאו בשיר הנושא בצעקה Bring on the Backlash!), אבל עיני כל חובבי המוסיקה נשואות בתקווה לאלבום השני שלהם שיבהיר אם מדובר בבועה יח”צנית או בקול משמעותי של דור שלם.

 

הערה: הבסיסט עזב, אלכס חמוד וכותב מילים יפות וגבוהות שמאזכרות את שייקספיר ודיקנס, אבל מי שעושה את ההבדל לדעתי הוא המתופף המצוין של AM, מאט הלדרס, שאף מקבל את הכבוד המגיע לו ככוכב הקליפ של A View From the Afternoon, שכמעט נכנס למצעד אף הוא.

 

 

6. The Sunshine Underground–Put You in Your Place

 

המצעד הזה כבר היה די סגור בראש שלי כשפתאום התוודעתי לשיר הזה וללהקה הזו. האלבום כולו חמוד – אלבום רוק-גיטרות-פאנקי, אבל השיר הספציפי הזה עולה על כולם והוא ממש חוויה. אולי זו ההתלהבות משיר יחסית חדש ומלהקה שלא שמעתי עליה קודם, אבל בסופו של דבר, כשהגיע העת לדרג, גיליתי שהשיר המקפיץ הזה גבוה גבוה ברשימה שלי. חבל רק שהקול הייללני של הסולן קצת מציק לפעמים.

 

5. The Kooks – Ooh-La

 

גם הקוקס התחילו כלהקה שלא הזחקתי ממנה, והשנה זה השתנה. בשנה שעברה הם הוציאו את Sofa Song, שעדיין מוגדר אצלי כשיר גרוע, ומהרתי לסתום עליהם את הגולל. אולם, השנה הם השתפרו. במקרה הזה מדובר בשיר עם בתים לכאורה מקושקשים ולא מושקעים, אבל מה שהופך אותם לשווים הוא הפזמון הסוחף שמדבר על בחורה שככל הנראה חלקה מיטה עם לוק, הסולן המתולתל להחריד של הקוקס, יתכן שבביקור בגרמניה. שיר Sing-along קלאסי לפאב.

 

 

4. Amadou et Mariam feat. Manu Chao – Senegal Fast Food

 

מה מרים איזה מרים? אז ככה. מדובר אמנם בשיר שיצא כסינגל בבריטניה בנובמבר 2005, אבל היות ואני לא ממש מעורה בסצינת מוסיקת העולם, יצא לי לשמוע אותו לגמרי בטעות. ככה סתם מוסיקה עממית אפריקאית יכולה להישמע לי נחמד, אבל לא להיכנס למצעד השנתי שלי, ובטח לא כל כך גבוה. אלא שאמאדו ומרים, זוג זמרים עיוורים (!) ממאלי שבאפריקה כבשו את אזנו של מאנו צ’או, הדבר הקרוב ביותר שהוציאה צרפת לגאון מוסיקלי בשנים האחרונות, הוא החל להפיק אותם, ובשיר המצויין הזה הוא מצטרף אליהם בשירה, נגינה ובצליל המקפיץ המיוחד שלו.

 

גם אם אתם לא אוהבים מוסיקת עולם (אלוהים יודע שגם אני לא) – אתם חייבים לעצמכם האזנה לשיר הזה (לפחות הקוראים שלי שחצו את גיל 20 – בנות 16-17 תשתעממנה מזה כל הנראה, והסולן לא כוסון ואין לו מבטא בריטי מאגניב).

 

מצד אחד, חבל שגלגל”צ לא גילו את השיר הזה וטחנו אותו, כי בעקבות ההצלחה של Me Gustas Tu ו  King of the Bongo Bong של מאנו צ’או היה לו פוטנציאל להיות להיט.

מצד שני, איזה מזל משמים שגלגל”צ לא גילו את השיר הזה וטחנו אותו, כי בעקבות ההצלחה של Me Gustas Tu ו  King of the Bongo Bong של מאנו צ’או היה לו פוטנציאל להיות להיט.

 

 

3. Franz Ferdinand – The Fallen

פרנץ הוציאו עוד בשנה שעברה אלבום שני, שאינו חף מבעיות ומנקודות נחותות מול אלבום הבכורה, אבל מציג יותר גיוון ואיכות מוסיקלית כללית גבוהה יותר מקודמו. השיר הפותח הוא השיר שהכי אהבתי באלבום מהתחלה, ובשנה שעברה כבר הצהרתי שאם הם היו מוציאים אותו כסינגל הייתי מדרג אותו גבוה.

השנה יצא שיר הפתיחה המצוין, The Fallen, בניגוד לשיר הפתיחה המצויין מהאלבום הראשון, Jacqueline, שמעולם לא יצא כסינגל (והוא אחד השירים הטובים ביותר של פרנץ).

מדובר במערבולת רוק סוחפת עם אחלה גיטרות וקטע שירה-בציבור משובח של “נה נה נה”, שהייתי אוהב מאד גם אם לא הייתי נשוי למעריצה המטורפת מספר אחת של הסקוטים האלה בישראל.

המהדרין יכולים גם לחפש גרסת אנפלאגד של השיר הזה שבוצעה בתכנית רדיו בה מתעקש ניק, הגיטריסט, ללוות בקולו הבעייתי את קולו המושלם של אלכס ומזייף קשות עד כדי נפילה סימולטנית שלי ושל י’ על הרצפה כששמענו את זה.

 

2. The Kooks – Naïve

 

אני לא אוהב לדרג את אותה להקה פעמיים באותו מצעד, בטח שלא כל כך גבוה, אבל מה לעשות – הקוקס שוב כאן, ובזכות זה הם להקת השנה שלי. באיזשהו שלב חשבתי אפילו על הבלדה היפה הזו כעל שיר השנה שלי, אבל לפני כמה זמן נפל הפור, ו”נאיבית” (אין קשר ליעל לוי) הפך לשמעון פרס של מצעד פרינפי לשנת 2006.

מדובר בשיר נפלא שנפתח בשקט במלודיה אקוסטית שמתחזקת אט אט עד לפזמון סוחף ושלא נמאס לשמוע אפילו אחרי טחינה מאסיבית שלו.

חיקוי של הדרך בה מבטא לוק, הסולן, מילים כמו Down (דאא-אוּן) או Asking (בלתי ניתן לשחזור) הופכת את ההאזנה לשיר למהנה אף יותר.

 

1. The Automatic – Monster

 

ולפיכך, שיר השנה שלי ל 2006, והיחיד שאני מסוגל לדמיין בכלל קוטף את התואר הזה, הוא יצירת המופת הבועטת הקטנה של The Automatic. שיר דרמטי יש? יש! נהמות קצביות יש? טוב, יש את הצווחות של פני שמלוות כל שורה בשיר (טריק שהם חוזרים עליו בכל שיר, מה שקצת מוריד מהאפקט. את Recover כבר לא כל כך אהבתי, וRaoul שיר חמוד, שיצא מחדש מאוחר יותר בשנה, אבל אין לו את אותו אפקט).

קליפ מגניב יש? ועוד איך! ביצוע פסיכי ל Golddigga של קאניה ווסט יש? תאמינו או לא – יש!

בקיצור, שיר שיש בו הכל, שמדבר לכל אדם בכל גיל, ושמחזיר את האמון בהמנוני פופ/רוק.

אין תחרות בכלל.

לכבוד התואר הרם של שיר השנה אפנק אתכם בעוד לינק – לאחד הקליפים המדהימים ביותר ביו-טיוב.

מישהו משועמם ומוכשר עשה שיחזור אחד לאחד של הקליפ של מונסטר מלגו. תבלו.

 

ותזכרו –

What’s that coming over the hill?

It’s 2007!

It’s 2007!

 

וחסר ל 2007 אם היא לא מביאה איתה מוסיקה בת-זונה.

 

Prinpi’s Top 30 Tracks of 2006

 

1. The Automatic – Monster    

2. The Kooks – Naïve

3. Franz Ferdinand – The Fallen

4. Amadou&Mariam–Senegal Fast Food

5. The Kooks – Ooh-La

6. The Sunshine Underground–Put You in Your Place

7. Arctic Monkeys–When the Sun Goes Down

8. Metric – Monster Hospital

9. The Atoms – Shopping and Fashion

10. The Organ – Brother

11. Little Man Tate – Man I Hate Your Band

12. Wigwam – Wigwam

13. The Blood Arm – Suspicious Character

14. The Gossip – Standing in the Way of Control

15. Kasabian – Empire

16. Matisyahu – King Without a Crown

17. Roland Shanks – Cutting Teeth

18. The Pigeon Detectives – I Found Out

19. Akira the Don – Boom (Smash Stuff)

20. Bromheads Jacket – Trip to the Golden Arches

21. Air Traffic-Never Even Told Me Her Name

22. Cansei de Ser Sexy-Let’s Make Love and Listen to Death From Above

23. Men Women & Children–Dance in My Blood

24. Chris Brown – Run It

25. The Longcut – Vitamin C

26. Editors – All Sparks

27. Snow Patrol – Chasing Cars

28. The Raconteurs – Steady As She Goes

29. The Killers – When You Were Young

30. Klaxons – Atlantis to Interzone

Prinpi’s Tracks of the Year 2007 (Hebrew) Tuesday, Dec 14 2010 

Note: This column was originally published in December 2007.

מצעד שירי השנה של פרינפי 2007!

 

היי כולם (לפחות מי שנשאר אחרי הפוסט הקודם שהצליח להמאיס אותי גם על אלה שלא סובלים את המוסיקה שאני אוהב וגם על אלה שאוהבים את המוסיקה שאני אוהב וירדתי על הלהקות החביבות עליהם)!

 

זה יהיה פוסט ארוך, היות והשנה הייתי חייב להרחיב את המצעד לארבעים(!) שירים (ועדיין כמה שירים טובים נותרו בחוץ), ולכן רק כמה נקודות קצרות ואז ניגש ישר לעניינים:

 

  1. בניגוד לכל מיני מבקרים ואתרים, אני מדרג רק סינגלים. אני רק בן אנוש, שעובד במשרה מלאה ותובענית ושיש לו תחומי ענין נוספים חוץ ממוסיקה (אם כי לא הרבה), ואני מודה שלא היה ביכולתי לשמוע את כל האלבומים שאיכשהו קשורים לרוק בכלל ואינדי בפרט שיצאו ב 2007. לכן אני לא חושב שיהיה הוגן מצדי לדרג סתם קטע מאלבום שאהבתי, ולזנוח קטעים מדהימים באלבומים אחרים שלא אשמע לעולם. סינגלים, לעומת זאת, שמעתי באובססיה של נרקומן שאמרו לו שנפלו כמה פירורים של הרואין למיכל שוקולד גולמי של עלית.

 

  1. 2007 היתה שנה טובה לשירים ורעה למוסיקה. יצאו לא מעט שירים טובים, ולמעט כמה חודשים בקיץ, בהם ההיצע היה די דלוח, תמיד היו שניים שלושה שירים חדשים להתלהב מהם. לראיה – בקושי הספיקה לי רשימה של ארבעים שירים, וכל שיר במקומות 31-40 היה יכול להשתלב בכיף בכל אחד ממצעדי השנה הקודמים שלי שמנו רק 25 או 30 שירים.

      עם זאת, מבחינה מוסיקלית זו היתה שנה בה לא היתה כל התקדמות או פריצת דרך. מהפכות חדשות לא נולדו, ז’אנרים שיווקיים מופרכים גססו לאיטם (מי אמר לכם ראשון שאין באמת דבר כזה “ניו רייב”?), צעירי בריטניה עדיין התבטלו בפני ההשתלטות העויינת של האמריקאים על סצינת האינדי, ואפילו במוסיקת הפופ הלהיטית הפופולארית הכל דרך במקום.  היות ומאז שנות השבעים (תלוי אם אתם אוהבים דיסקו או לא. אני קצת משוחד כילד קטן שרקד לצלילי הלהיטים ב”קול השלום”) השנתיים האחרונות של כל עשור הן הזוועתיות ביותר מבחינה מוסיקלית, הרי שאין גם הרבה תקווה לעתיד הנראה לעין. רק אמנית אחת ממשיכה במהפכה שלה ושמה פס על כולם. אבל לא נקדים את המאוחר.

 

  1. ברור שכל רשימת שירים מועדפים היא ענין סובייקטיבי. הרשימה השנה הושפעה עמוקות מכך שעברה עלי השנה הקשה והעצובה ביותר בחיים שלי (עד כה – תמיד אפשר לשאוף ליותר).

אין ספק שאם עמדו לנגד עיני שני שירים – אחד “חשוב” ו”איכותי” והשני סתמי יותר אבל שנגע בי בנקודה מסוימת בשנה הזו וגרם לי להרגיש משהו או מתקשר לי למשהו מסוים, השיר השני יקבל עדיפות. בסופו של דבר זה נכון לכל מי שמתיימר לבחור שיר מסוים על פני שירים אחרים. אין מדד אובייקטיבי למדידת אמנות. יש לנו רק את הנשמה שלנו.

 

40. Art Brut – Direct Hit

40. Jack Peñate – Torn on the Platform

 

בשניה האחרונה החלטתי שאני לא יכול להשאיר אותו בחוץ.

וזה השיר שלו שהכי הקפיץ אותי מבין כל הסינגלים שלו (כשגם Spit at Stars ראוי לציון).

חשבתי לציין את העובדה שלראשונה יצא שיר של ארט ברוט שאני מחבב, כי פעם לא סבלתי אותם, אבל זה לא פייר לדחוק את הממשיך הרוחני של ההאוסמרטינס מהרשימה בגללם.

ולמבקר שכתב שהוא היורש של פול וולר והג’אם במקום להבין שמדובר בנסיך רוקבילי, אין לי אלא להצטער על עצם קיומך ועל מי שנתן לך ללכלך נייר עיתון משובח בדיו.

 

 

39. Justin Timberlake – What Goes Around Comes Around

 

היי, זו אחלה הפקה. בעיקר הקטע האחרון, שלא תמיד הקפידו להשמיע אותו ברדיו, ורק בזכותו השיר הזה נכנס לרשימה. ג’סטין מזכיר לכולנו שיש קארמה בעולם, ושאין דבר כזה לפגוע באנשים ולא לקבל בסופו של דבר את מה שמגיע לך.

 

38. Dizzee Rascal – Pussy’ole (Old Skool)

 

נכון שמדובר בסאמפל משומש עד דק, אבל פרץ האנרגיה והעצבים שדיזי מלביש עליו מצדיק את השימוש המיליון ב “Jack/Whoo!” הגנרי מתוך Think (About it) של לין קולינס. כיף לא נורמלי לזוז לקצב ההרסני ולרחם על המסכן שעצבן את דיזי עד כדי כך שהוא הקדיש לו את השיר הזה.

 

37. Justice – D.A.N.C.E.

 

שיר כיפי שהידרדר בטבלה עם הזמן עם טחינתו והימאסותו וההבנה שהקליפ בעצם יותר מגניב מהשיר.

עד כה, למעט ג’סטין, פשוט מדובר בשירים שהיו לי הכי כיפיים בזמן הכושר. בהתחלה כדורגל וסקווש-מסדרון, ובהמשך על הקרוס-טריינר. אז זו לא פסגת איכות אינדית, אבל גם לכתוב שיר שעושה לך כיף להתאמץ ולהזיע זו אמנות.

 

36. Common feat. Dwele – The People

 

למרות ההספדים, להיפ הופ דווקא היתה שנה מוצלחת למדי, בעיקר אם מרחיבים קצת את גבולות הז’אנר מעבר לראפ הסטנדרטי, שדי דרך במקום. קומון הוותיק בלט לטובה (יחד עם עוד כמה ותיקים דוגמת פארו מונץ’ וטאליב קוואלי) והטראק הזה היה כנראה טראק הראפ הטהור הטוב של השנה. ככה זה כשדי ג’יי פרמייר מפיק. קאניה וטימבלנד יכולים ללמוד (אם כי טימבלנד היה קרוב להיכנס לרשימה אף הוא).

 

35. Dead 60s – Stand Up

 

שיר חמוד, אבל להגיד שזה מה שציפיתי לו מסינגל ראשון מאלבום חדש של הדד סיקסטיז? הארדלי.

משום מה יציאת האלבום שלהם מתעכבת ל 2008 (למעט…. בצרפת?!), אז עוד ניתן לקוות שמחכים לנו שירים יותר סוחפים כמו שהחבר’ה האלה (שנותנים בראש בהופעות) יודעים לכתוב. מצד שני השיר הזה מעיד על התבגרות, בשלות, עומק, בלה בלה בלה בלה בלה….

 

34. Babyshambles – Delivery

 

היי! פיט דוקרטי כתב שיר שאני אשכרה מחבב! כשהייתי בלונדון שידרו את השמבלס מבצעים את השיר הזה לייב ופיט זייף באופן נוראי. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהוא היה על סמים, אבל יותר ויותר נראה לי שזה היה בגלל שהוא *לא* היה על סמים. הוא וקארל בארט עובדים על מחזמר משירי הליברטינס. הלוואי שהייתי ממציא את זה.

 

33. Hard-Fi – Suburban Knights

 

חזרה מגניבה להארד-פיי, בשיר הכי “קלאשי” שלהם עד כה (עד כדי כמעט העתקה, למעשה). שיר שכמה שחרשו אותו עדיין כיף לי לשמוע. וכן, באותה תכנית שראיתי בלונדון גם ריצ’רד ארצ’ר זייף בלייב את השיר הזה. אף פעם לא שיערתי שדווקא הארד-פיי, מכל הלהקות שהפציעו יחד איתם בסביבות 2005, יצליחו כל כך, אבל הם הצליחו לפרוט על איזשהו נים בריטי רגיש ולהיתפס כ”להקה של חבר’ה” – כזאת שכיף לשיר איתה בציבור בשבת על כוס בירה בזמן שרואים כדורגל.

בסך הכל יש דברים גרועים יותר שאפשר להיות.

 

32. Biffy Clyro – Folding Stars

 

נראה לי שנרכז את כל מה שיש לי לומר על השנה המדהימה של ביפי במקום אחד, אז חכו עוד טיפה. מה שכן, הגרסא האקוסטית של השיר הזה מהתכנית של ג’ו וויילי ברדיו 1 יפהפיה, וכששמעתי אותה אחרי שנודע לי שהסולן כתב את השיר על אמא שלו, אני מודה שדמעות חנקו את גרוני (זו צורת ביטוי כזו – האמת שאני לא בוכה מהגרון בד”כ).

 

31. Queens of the Stone Age – Make It Wit Chu

 

אחרי שכבר חשבתי שזה לעולם לא יקרה, QOTSA הצליחו להוציא השנה שירים שאהבתי. עד השנה לא הבנתי מה התלהבות מג’וש הומי והרדנקס הרוקיסטים שלו. בסופו של דבר הנציג במצעד שלי הוא השיר הכי רגוע שלהם, כנראה. בלדת פיתוי קוּלית ומחרמנת על…אממ… חרמן קוּל. שרוצה לעשות את זה איתך. וזה. הא הא הא הא… הא… כן.

(I again succumbed to my inner Beavis)

 

30. New Young Pony Club – The Bomb

 

נכון שפצצות הייפ אינדי אמריקאיות זו תופעה מעצבנת?

אז כך גם NYPC, רק שבמקרה, ולמרות מחאותי הנמרצות, יצא להם סבבה של שיר. מי שהשיר הזה לא גורם לו לנענע את התחת, כנראה צריך דחוף אציטון כדי להשתחרר מהסופר-גלו ששמו לו על הכסא.

 

29. The Enemy – Away From Here

 

לאורך כל השנה שתי להקות בריטיות צעירות הוציאו סינגל אחרי סינגל בעקביות מרשימה תוך פרגון מקיר לקיר מהמגזינים וקהל הצרכנים כאחד. אחת מהן היתה The Twang והשניה The Enemy.

בסופו של דבר רוב השירים שלהם היו די משעממים, עם יתרון קל לאנמי עם הסולן בעל פני הציפור שלהם, כשהיי-לייט הוא השיר שבמקום העשרים ותשעה. אין מה לעשות. מי שעוקב אחרי המצעדים והפוסטים שלי על מוסיקה כבר יודע שאני לא יכול לעמוד בפני שיר שיש בו “הו הו הו” טוב.

 

28. Maxïmo Park – Karaoke Plays

 

מה שעוד ידוע למי שקורא כאן מספיק זמן, זה שאני לא סובל את מקסימו פארק. זה שילוב בין החשיבות העצמית המגוחכת שלהם (ראה הקליפ הקורע-מצחוק-שלא-במתכוון של Our Velocity), העובדה שהם ירדו פעם בראיון על בלוק פארטי, ופול סמית’, שבנוסף לכובע מגוחך יש לו גם את הפרצוף הכי דורש סטירה בתולדות האינדי.

למרבה האירוניה, השנה בלוק פארטי אהובי נותרו בחוץ, ואילו השיר הזה של מקסימו היה יפה מכדי שאתעלם ממנו. לכך סייעה העובדה שהתלהבתי ממנו לפני שידעתי מי שר אותו, ותודה לבלונדה על המידע. בדיעבד הייתי מעדיף לא לדעת. מצד שני, לפחות לא נדלקתי על שיר של Fall Out Boy או משהו.

 

27. The Cribs – Moving Pictures

 

גם על הקריבס אני לא מת, וגם להם יש פוזה מעצבנת, והלהיט שלהם Men’s needs לא עשה לי כלום,

וזה למרות שיש בחורה עירומה בקליפ. אבל מה לעשות… הסינגל השני שלהם מאלבומם הנוכחי הצליח בסופו של דבר לתפוס אותי, אחרי שהתבשלתי איתו הרבה זמן. לפעמים שירים שאתה לומד לאהוב לאט לאט הם אלה שנשארים איתך בסופו של דבר הכי הרבה זמן. או שפשוט שוב לא עמדתי בפני שיר עם “הו הו הו” טוב.

 

26. Kaiser Chiefs – The Angry Mob

 

גם את כל מה שיש לכתוב על הקייזר צ’יפס נרכז במקום אחד יותר מאוחר… אהבתי את הדרמטיות בשיר הזה (מי שעוקב יודע שבנוסף ל”הו הו הו” מה שקונה אותי בשירים זו דרמטיות. ראה שירי השנה של 2005 ו 2006, למשל), ואת המבנה החצי-רפסודי שלו שמורכב משני חלקים שונים בסגנונם.

 

25. Black Kids – I’m not Gonna Teach your Boyfriend how to Dance with you

 

החבר’ה האלה הוציאו עד כה רק אי פי אחד באיכות הקלטה ביתית, ואפשר רק לרייר כשחושבים על הפוטנציאל שיש לאלבום שלם שלהם. השיר הכי קרוב לסמית’ס שיצא השנה. המנון לוזרי עם מלודיה מנצחת והתלהבות נעורים סוחפת.

 

24. Feist – 1 2 3 4

 

יש שירים שפשוט לא יוצאים לך מהראש. לנצח. כמו יתושים מוסיקליים של טיטוס. אם מישהו גילה איך להוציא את השיר הזה מהראש, בבקשה תגלו לי. חשבתי שאם אני אדרג אותו זה יעזור. מצד שני, הוא תקוע כל כך חזק שעוד כמה שבועות זה עוד היה יכול להיות בטופ 10. מזל שהשיר הזה מזכיר לי יותר מדי את Vaya con Dios, אחרת הייתם מוצאים אותו הרבה יותר גבוה. משום מה אני חושש שעוד כמה שנים אני אביט אחורה על המצעד הזה והפדיחה במקום 24 תהיה דומה למישהו שרואה שהוא דירג פעם במצעד השנתי שלו את סימפלי רד או משהו.

 

23. Collie Buddz – Come Around

 

אז המוסיקה השחורה זכתה לעדנה השנה, אבל לאו דווקא בתחום הראפ, ולאו דווקא על ידי אמנים שחורים בהכרח… קולי באדז החיוור הוא תגלית הרגאיי של השנה ושיחק אותה בהמנון משובח לגידולים חקלאיים פרטיים.

תודה ללירון תאני שבזכותו הכרתי את השיר הזה, ובכלל תודה על כל השנים הנפלאות בהן ביליתי איתו את לילות חמישי. אני מתגעגע ל”עסק שחור”. מאד.

 

22. Arctic Monkeys – Teddy Picker

 

גם לארקטיק מאנקיז נגיע יותר מאוחר, אבל אני חייב לציין שהקטע הקצר מהחזרות שמופיע בתחילת הקליפ הוא הקטע האהוב עלי בכל השיר. מדובר בלהקה שהיא לא רק הייפ (ואו-הו כמה הייפ שהם ייצרו), אלא אוסף אמיתי של מוסיקאים מוכשרים עם משהו להגיד ואלכס טרנר אפילו השתפר בתור זמר. יש תקווה.

 

21. MIA – Jimmy

 

אה כן. אני יודע שאני חוזר על עצמי, אבל נרכז את כל ענייני MIA במקום אחד מאוחר יותר. נציין רק שמדובר בשיר ה”מסחרי”/”נגיש” ביותר של MIA, ושהוא בלדת הבוליווד הנפלאה ביותר שבומביי מעולם לא ייצרה.

 

אם היה שמץ של צדק בעולם השיר הזה היה הופך ללהיט היסטרי בארץ, בסגנון dil tu pagal hey או איך שכותבים את זה (גיליתי שאני זוכר את השם של השיר הזה רק בשבוע שעבר מתוך שכרות). מצד שני, כנראה שעדיף שזה לא קרה.

 

20. The Checks – Take me There

 

חבר’ה ניו-זילנדים שעושים שמייח עם רוקנ’רול בסיסי ומקפיץ. אם הם היו שוודיים הם היו יכולים להיות Atomic Swing של שנות האלפיים או משהו. אם מישהו תופס אותי בזמן שאני שומע את השיר הזה, תדמיינו שיש סיגריה בוערת על הרצפה. פדיחות שיתפסו אותי מנסה לרקוד טוויסט.

 

19. goFASTER>> – She Starts Monday

 

בנוסף לכל מיני שירים שתוכלו למצוא גם במצעדים של פיצ’פורק או NME, אני גאה שיש לי גם כמה שירים שגיליתי לגמרי לבד. את החבר’ה האלה מליברפול הכרתי לבד, בלי לשמוע אותם אצל זיין לואו או סטיב לאמאק, והבלדה הזו שלהם על כוסית שמתחילה לעבוד אצלם במשרד בשבוע הבא פשוט שולטת.

גם השם שלהם מגניב, וגם זה שהם שרים את שם הלהקה באמצע השיר, שזה תמיד סימן מצוין.

 

18. Idlewild – No Emotion

 

איידלוויילד הוותיקים והטובים החליטו שהגיע הזמן להוציא אוסף של הרוק הבלתי מתפשר שלהם, ותוך כדי נתנו לנו את מה שיכול להיות השיר הטוב ביותר שלהם עד כה. סוחף, מלודי, רועש – אוסף או לא אוסף, חשוב להם להבהיר לנו שהם בהחלט בשיא הכושר שלהם.

 

17. Bonde do Role – Office Boy

 

בונדה דו רול הם חבר’ה כל כך שרוטים שהם גורמים אפילו לבני ארצם CSS לשאול “מי אלה הברזילאים הפסיכים האלה?”. ובמקרה הזה מדובר בשיר פסיכי ומקפיץ, כזה שאפשר לשמוע בארץ אצל אמנים כמו…. למשל…. נו…. לא. אין לנו ממש כאלה. אף אחד לא ישדר משהו כל כך שמח בגלגל”צ.

 

16. Bat for Lashes – What’s a Girl to Do

 

אני כל כך גאה בעצמי. נתקלתי בקליפ הזה לגמרי במקרה באמצע הלילה ב 120 דקות של MTV Two (והחלפת השם שלהם מ M|2 היא שערוריה שעדיין לא התגברתי עליה) ומיד סיפרתי עליו לכל מי שאני מכיר ושלחתי לינקים אליו לכל עבר.

בסופו של דבר Bat for Lashes של נטשה קאן המקסימה הפכו לשם דבר, היו מועמדים לפרס המרקיורי היוקרתי, והקליפ הזה הוכתר כסגן קליפ השנה של MTV Two, והיה צריך לזכות במקום הראשון.

אין ספק שהקליפ המקורי האפלולי והמצמרר תרם למיקום של השיר במצעד השנתי, אבל מדובר גם בשיר יפה, שהדרמטיות שמפעפעת ברקע שלו מתאימה בדיוק לתחושת הפחד והמסתורין שהקליפ יוצר. נסו לתפוס אותו על מסך גדול ולא רק ביו טיוב.

השיר עצמו הוא על בחורה שהפסיקה לאהוב את החבר שלה ועומדת לזרוק אותו. נושא כאוב. בואו נעבור הלאה.

 

15. MIA – Boyz

 

שניה, נו. אני אדבר על MIA עוד מעט. מבטיח. בינתיים אציין רק שמדובר בסינגל שלה שהכי מזכיר את האלבום הראשון ואת הלהיט Bucky Done Gun והטראק הראשון מהאלבום השני (שלא היה סינגל רשמי) Bird Flu. בלאגן מסוגנן של צלילים קולות ואפקטים עם מסר אנטי מלחמתי ופמיניסטי.

אם רציתם אי פעם להתערב שאין שום דבר בעולם שיגרום לכם למלמל שעות howmany howmany, בא הסינגל הזה ועזר לכם לחסוך את כספכם.

 

14. Nine Black Alps – Burn Faster

 

אני תמיד נורא שמח כשיש להקות אינדי שחוזרות באלבום שני ומצליחות להשתפר מהאלבום הראשון ולא סתם לטחון מים ולהוכיח שהאלבום הראשון היה פוקס. פתאום תשעת האלפים השחורים חזרו, ועם השיר הטוב ביותר שלהם. תענוג. יצירת רוק בריטי לפי הספר, ועוד נכונו לחבר’ה האלה גדולות ונצורות בעתיד.

בואו לארץ, יא מנייק!

אגב – אני בוחר בגיטרות היפות של האלפים על פני הדארלינגס של המבקרים LCD Soundsystem המשמימים בלי לחשוב פעמיים. זה פשוט פשע שהם לא מצליחים יותר בבריטניה.

 

13. Black Rebel Motorcycle Club – Weapon of Choice

 

לא. לא הלכתי להופעה. אבל הם אחלה ובדיוק כשהתייאשתי מהאפשרות שהם יוציאו עוד שיר איכותי, הם חזרו עם הסינגל הזה מהאלבום הרביעי שלהם. יופי של שיר רוק שפיצה על כך שלא שמענו השנה מ The Longcut.

ידידה אוסטרלית אמרה לי פעם שהיא היתה בהופעה שלהם ושהפריע לה שהם מנגנים “יותר מדי מושלם” ושהיה משהו סטרילי בסאונד המלוכלך-באופן-מאד-מוקפד-ומדויק שלהם.

אתם יודעים מה? זה אולי מה שגורם לי לאהוב אותם כל כך. הם נשמעים ככה רק בגלל שהם נגנים מעולים שיודעים בדיוק איזה סאונד הם רוצים לייצר, ואין לנו מספיק כאלה כיום בדור ה”בוא נעלה שיר וחצי למיי-ספייס ונהיה כוכבים”.

 

12. Foals – Hummer

 

מוזר לי הקטע עם הFoals. בהתחלה כולם ירדו עליהם, ואז התגאיתי בכך שאני הולך נגד הזרם וחושב שהשיר הזה גאוני. פתאום עכשיו כל אניני התחת התחילו לפמפם אותם בתור הדבר הגדול הבא, ואני אמנם גאה שהייתי שם קודם, אבל מצד שני לי מתחיל כבר לרדת מהם. אולי זה גם קשור לזה שלמנהיג שלהם, יאניס, יש פרצוף דורש סטירה רק טיפה פחות מזה של פול סמית’.

על כל פנים, מדובר בכמה דקות של כיף טהור ושל דאנס/אינדי מדיטטיבי שאפילו מזכיר קצת ניו-רומנטיקס. אני לא יודע אם אוהב את כל האלבום שלהם שיצא ב 2008 ו/או אשים עליהם קצוץ עוד שנתיים, אבל כשיר שעומד בפני עצמו “האמר” (“מציצה” בסלנג – לא נראה לי שהם התכוונו לרכב השטח) הוא מהמשובחים שניתן היה להשיג השנה.

 

11. Kaiser Chiefs – Love is not a Competition (But I’m Winning)

 

אחרי ש”רובי” נמאס עלי, הגעתי למסקנה שאני אוהב יותר את הסינגלים המאוחרים מהשני של קייזר צ’יפס מאשר את המוקדמים. לזכותם יאמר שהם הבינו את הטעות, ושמים יותר דגש על הסינגלים המאוחרים בהופעות הנוכחיות שלהם. פספסתי בשבוע את ההופעה שלהם בארל’ס קורט, בדיוק היכן ששהיתי בזמן הביקור שלי בלונדון, אבל בדיוק כשהייתי בשדה התעופה והמתנתי לטיסה ארצה (ד”ש למטיילת ממבשרת שבדיוק חזרה ממקסיקו), קניתי רדיו גלים קצרים שתמיד רציתי, זפזפתי קצת בתחנות, וקלטתי שידור חי ברדיו 2 של הופעה של הקייזר צ’יפס במנצ’סטר.

 

לסיכום, אחרי חשש קל של נפילה מתברר שק”צ ממשיכים הלאה במלוא הקיטור לעבר מקום בקאנון הפופ הבריטי והם חזקים מתמיד.

 

למה השיר הזה מדורג כל כך גבוה?

אולי יש שירים יפים או טובים ממנו, ואולי הוא אפילו משעמם (כמו שחשבתי בהתחלה), אבל מעט מאד רגעים מזוככים מסמלים בעיני את 2007 כמו התמונה שלי יושב בהית’רו אחרי שבוע בלונדון, מסמס לי’, ומרגיש את העיניים שלי נעשות לחות תוך כדי שאני שר עם ריקי:

 

Love is not a competition

But I’m winning

At least I thought I was

But there’s no way of knowing

 

עד ה 20.2.07 גם אני הייתי בטוח שאני מנצח במשחק האהבה, והתברר לי בצורה כואבת מאד שאין שום דרך לדעת. אף פעם.

 

10. Arctic Monkeys – Fluorescent Adolescent

 

עשרת הגדולים!!!! יאיי!!! הממ, כן.

הקופיפים משפילד הרשימו אותי השנה. הם התבגרו, השתכללו והצליחו לחזור עם אלבום שני משובח בתנאים הכי קשים שאפשר להעלות על הדעת, כשהתקווה המוסיקלית של מדינה שלמה, וכל שוחרי תרבותה בניכר, מונחת על כתפיהם הצעירות. אני לא בטוח שהביטלס היו מסוגלים להוציא אלבום טוב יותר בתנאים כאלה.

 Brianstorm הוא מפגן שומט-לסת של גאונות של גדול מתופפי דורנו, מאט הלדרס, אבל שיר די בינוני, והפנינה האמיתית היא שיר הלכת השנון והמריר הזה. היו מעט מאד רגעים כיפיים השנה כמו לשיר עם אלכס “Flicking through a little book of sex tips”.

אין לדעת עד איפה השיר הזה היה מטפס אם לא היה ליצן בקליפ שלו. איכס.

 

9. Biffy Clyro – Machines

 

Mon the Biffy!

עד לשנה הזו “ביפי קליירו” היה עוד שם מוזר של להקה שהתעופף איפשהו באטמוספירה יחד עם עשרות שמות אחרים אבל לא ממש נקלט אצלי. פתאום, עם היציאה של Living is a problem (המצוין, אבל שלא נכנס לרשימה) והביצוע האקוסטי של Folding stars שכבר ציינתי, התחלתי להכיר אותם. מה שמוזר בהם זה שלסולן יש מבטא סקוטי כל כך כבד שאם היו אומרים לי שהוא מדבר פרסית הייתי מאמין, כי אנגלית אי אפשר להבין שם, אבל כשהוא שר הוא נשמע צלול ואוקספורדי לעילא.

השיר הספציפי הזה חשוב לי במיוחד, בגלל שהוא מתאר בדיוק את החיים ואת הנפש שלי אחרי הפרידה מי’ –

בנאדם שבור שבקושי מוצא ערך לחיים. השיר הזה נותן תקווה שאפילו מהמצב הזה אפשר להגיע למצב בו שוב תרגיש טוב להיות בחיים, ומייעץ לך לעשות את הדבר הקונסטרוקטיבי היחיד שאפשר לעשות אחרי מכות כאלה. Take the pieces and build them skywards.

רגע מוסיקלי ולירי יפהפה, ואחד השירים הבודדים שקיבלו דחיפה למיקום שלהם בזכות המילים. בד”כ, למרות שאני קורא וכותב כל כך הרבה, מה שקובע אצלי אם אני אוהב שיר או לא זו המלודיה, ומצדי המילים יכולות להיות מפגרות לגמרי.

 

8. Willy Mason – We Can be Strong

 

אה כן, חוץ מאשר אם אתה ווילי מייסון. גם פה המילים שיחקו תפקיד.

השיר הוא בלוז די בסיסי, יש שיאמרו דילני או קלפטון-אנפלאגדי, אבל הקול המעושן של מייסון מוסיף המון,

וכך גם התוגה שלו על חבריו שרודפים אחר עתיד טוב יותר שהם חושבים שחתיכת נייר מאוקספורד או קיימברידג’ תבטיח להם.

שורת הנושא החוזרת בפזמון לא לגמרי קשורה לכל הסיפור הזה, אבל אם אתה שר אותה באמונה חזקה מספיק, אתה עשוי באמת להתחיל להאמין שאתה מסוגל להיות חזק. מנסיון.

אבל באמת, מלים בד”כ לא משחקות אצלי אם אני אוהב שיר. אני מסוגל אפילו לאהוב שיר שהוא על איזה אידיוט שלא מחליף בגדים כל השבוע.

 

7. The View – Same Jeans

 

אה, כן, הנה זה!

ממש אכפת לי אם איזה סקוטי עם עיני עגל שלא הסתפר מאז הניינטיז לא החליף מכנסיים ארבעה ימים.

אבל מה, זה אחלה שיר, אז למי אכפת על מה הוא.

שיר מתחילת השנה שקסמו לא פג גם אחרי השמעות רבות, ובסה”כ הוא, ועוד סינגלים מהאלבום, נותנים לי תקווה שעוד יצא מהוויו משהו מיוחד. יש לי פינה חמה בלב לדאנדי אשר בסקוטלנד, ממנה באים הוויו. זה בגלל שאימנתי פעם את הקבוצה המקומית ב Football Manager. אותו דבר לגבי נים בצרפת, קוביליה בפורטוגל, ארצו באיטליה ועוד… אני שורף יותר מדי זמן על המשחק הזה, אני יודע.

 

6. Wombats – Let’s Dance to Joy Division

 

או קיי, זה החלק המעניין של המצעד, כי אנחנו מתקרבים לסוף (כל הכבוד למי שהזחיק מעמד עד עכשיו), וכי המיקום של ששת הגדולים התחלף כמה וכמה פעמים במהלך השבוע האחרון. אני חייב להודות שאני עדיין לא 100% סגור על הסדר של שלושת הגדולים אפילו בעת כתיבת שורות אלה.

במקרה הזה מדובר בשיר סוחף ופנינת פופ מושלמת (כולל מקהלת הילדים המתבקשת) שמיצבו את הוומבאטס כאחת הלהקות האהובות עלי שהתגלו השנה. כמעט הלכתי להופעה שלהם. בעסה שכאב לי הראש ושעבדתי בלונדון כמו חמור ולכן לא הייתי מסוגל לגרור את עצמי לראות אותם. אם לא די בכך שלא זכיתי לצרוח Let’s tear us apaaaaaart! במקום מקהלת הילדים כמו שרציתי, הרי שפספסתי גם את הופעת החימום של להקה מבטיחה מאד שהופיעה לפניהם…

 

5. Joe Lean & The Jing Jang Jong – Lucio Starts Fires

 

אתם יודעים מה? זה כזה שיר מעולה ומרענן שאני אפילו מתעלם מהשם שלהם.

מדובר במתופף הכריזמטי של להקת הפקאצות The Pipettes, שאסף אליו כמה חבר’ה עם חיבה לגיטרות מצלצלות וקולות רקע הרמוניים, וצופים לחבר’ה האלה עתיד גדול. ראיתי הופעה שלהם (בטלוויזיה, למרבה הצער) ועוד יש להם על מה לעבוד לפני שהם כובשים את העולם, אבל זה לא משנה את העובדה שהשיר הזה היה מהתגליות הכי משמחות שלי השנה ושעד היום מרגש אותי לשמוע אותו. אפילו טרחתי ורשמתי משמיעה את המלים שלו עד שגיליתי שאיזה בלוגר יפני כבר עשה את זה בשבילי.

I’m sorry for thinking, or assuming, that we could be friends.

 

4. The Go! Team – Doing it right

 

ממש לא היה חסר הרבה שזה יהיה שיר השנה שלי.

זה שאני חולה על הגו! טים זה לא חדש, אבל האמת היא שהתאכזבתי מהסינגל הראשון מהדיסק השני שלהם Grip like a vice.

אמנם שמחתי שבכלל יצא דיסק שני, כי הם איימו שלא יהיה כזה ויכולתי אפילו להבין אותם, אבל הם החליטו לפנק אותנו בעוד צרור של קטעים משמחים ומקפיצים כמו שהם יודעים לעשות, והפנינה שבכתר היא הטראק הזה, שהיה מיועד להיות הסינגל הראשון, ואני תמה עד עכשיו למה הוחלט בסוף אחרת.

שיר שלא נותן לך ברירה אלא להפסיק להיות עצוב, ושיר שהרים אותי מהרצפה הרבה פעמים השנה. לשמוע אותו מתנגן באמצע חנות הענק של HMV באוקספורד סטריט ביום ראשון לונדוני קפוא היתה חוויה שאני מאחל לכל אנגלופיל חולה מוסיקה כמוני.

 

 3. Snow Patrol – Open Your Eyes

 

מה אתם יודעים? מסתבר שהשיר הזה יצא רק בפברואר 2007. הייתי בטוח שהוא יצא בשנה שעברה ושפספסתי אותו. בלדה יפהפיה של להקה לא מוערכת מספיק, אבל הקהל אומר את דברו – זוכרים שבשנה שעברה דירגתי את Chasing Cars כ”בלדת המחמד” שלי ל 2006? ספגתי כמה ירידות, אבל השנה Chasing Cars יצא מחדש והיה שוב להיט טופ 10, ונבחר לשיר האהוב של כל הזמנים ע”י מאזיני וירגי’ן רדיו (טוב, ברור שהם נסחפו, אבל זה מראה משהו). לדעתי Open your eyes הוא שיר אפילו עוד יותר יפה, ואני זוכר את התקופה הראשונה בה נשארתי בבית הגדול הריק והקר שלנו לבד, בלי שום דבר שינחם אותי מלבד חתולה ומערכת שמנגנת וירג’ין רדיו ואת השיר השקט והיפה הזה. יצירת מופת אמיתית.

 

2. MIA – Paper Planes

 

או קיי. אני חולה על מת’אנגי (מיה) ארולפראגאסאם. אפילו שכטמילית מוסלמית היא כנראה לא חובבת ציון גדולה (במלחמת האזרחים הסרי-לנקית אני תומך בסינהלים. הם פשוט יותר מזכירים לי אותנו. גם אצלנו וגם אצלם חבל על הרוב שדתו היא דת המדינה, חבל על המיעוט המוסלמי שדוגל בטרור, אבל בעיקר חבל על ארץ יפהפיה שנרמסת תחת מלחמות בלתי פוסקות).

היא ירשה את המקום של קלי אוקרקה כיוצרת האינדי שהכי הייתי רוצה להיות כיום.

המוסיקה שלה היא שילוב סינגרטי של כל סגנון מוסיקת רחוב נדכאת שניתן להעלות על הדעת, ובסלט שהיא רוקחת מהם הם הופכים לפתע לסוגה עלית.

אני יודע שבעוד כמה חודשים, או שבועות, או מחר אני אתחרט שלא הכתרתי את פייפר פליינס כשיר השנה, אבל האמת שגיליתי אותו רק לאחרונה, והשיר שזכה לבסוף מלווה אותי כבר חודשים ארוכים נאמנה.

מיה היא העתיד של המוסיקה והצליחה לכבוש קהלים רבים וחדשים באלבום השני שלה, ה-אלבום של 2007, Kala. לדעתי היא במרחק של עוד אלבום פצצתי מלהיות כוכבת על כלל-עולמית בנוסח מדונה או פרגי או משהו כזה, אבל אם אני מכיר אותה מספיק טוב, היא בכלל לא מעוניינת בהצלחה מהסוג הזה.

היא נאמנה לעצמה ולאמנות שלה, ולא משנה אם זה אומר להקליט בלדת בוליווד כמו “ג’ימי” או סלט סאונד פאגאני כמי “בירד פלו”.

פסגת היצירה שלה עד כה היא דווקא פנינת ההיפ הופ הרגוע הזו, שמשרה רוגע אמיתי על אף מכונות היריה והדיבור הקשוח.

אם כמה מהשירים הקודמים, ובעיקר השיר שבמקום הראשון, מסמלים בשבילי את השנה הקשה שעברתי, הרי שפייפר פליינס מסמל בשבילי את הדף החדש, המקופל לכדי מטוס נייר, שאני מקווה לפתוח ב 2008 ולטוס איתו כמה שיותר גבוה ורחוק.

 

1. Kings of Leon – On Call

 

השיר הוא שיר ‘פסדר, אבל הפתיחה הופכת אותו ליצירה גדולה.

אני זוכר שהתרעמתי בתחילת השנה על ההייפ המוגזם שקינגז אוף ליאון האמריקאים הדרומיים מקבלים בתקשורת האינדי, וטענתי שבלק רבל מוטורסייקל קלאב יותר טובים ולא זוכים למספיק פרגון, ואני עדיין חושב שיש בזה משהו, בעיקר כשאני שומע את Charmer של הקינגז (אם אי פעם שיר היה בסכנת הדחה מהמקום הראשון בגלל שיר אחר של אותה להקה, זה היה המקרה. צ’ארמר הוא פשוט פיסת פסולת מוסיקלית בלתי ניתנת לשמיעה).

עם זאת, אי אפשר להכחיש שמדובר בשיר חזק מאד, שמתאר באופן מושלם את החודשים הראשונים שעברו עלי מאז הלם הפרידה. חודשים ארוכים אחרי שנזנחתי לאנחות עדיין הייתי שם בשביל י’.

If you call me now baby, I come running.

אבל לכל דבר יש סוף.

אפילו למצעד השנתי הזה.

 

שתהיה לנו 2008 מלאה במוסיקה מעולה וזכרונות נעימים ומאושרים והמון אהבה!

 

הטבלה הסופית:

 

  1. Kings of Leon – On Call
  2. MIA – Paper Planes
  3. Snow Patrol – Open Your Eyes
  4. The Go! Team – Doing it right
  5. Joe Lean & The Jing Jang Jong – Lucio Starts Fires
  6. Wombats – Let’s Dance to Joy Division
  7. The View – Same Jeans
  8. Willy Mason – We Can be Strong
  9. Biffy Clyro – Machines
  10. Arctic Monkeys – Fluorescent Adolescent
  11. Kaiser Chiefs – Love is not a Competition (But I’m Winning)
  12. Foals – Hummer
  13. Black Rebel Motorcycle Club – Weapon of Choice
  14. Nine Black Alps – Burn Faster
  15. MIA – Boyz
  16. Bat for Lashes – What’s a Girl to Do
  17. Bonde do Role – Office Boy
  18. Idlewild – No Emotion
  19. goFASTER>> – She Starts Monday
  20. The Checks – Take me There
  21. MIA – Jimmy
  22. Arctic Monkeys – Teddy Picker
  23. Collie Buddz – Come Around
  24. Feist – 1 2 3 4
  25. Black Kids – I’m not Gonna Teach your Boyfriend how to Dance with you
  26. Kaiser Chiefs – The Angry Mob
  27. The Cribs – Moving Pictures
  28. Maxïmo Park – Karaoke Plays
  29. The Enemy – Away From Here
  30. New Young Pony Club – The Bomb
  31. Queens of the Stone Age – Make It Wit Chu
  32. Biffy Clyro – Folding Stars
  33. Hard-Fi – Suburban Knights
  34. Babyshambles – Delivery
  35. Dead 60s – Stand Up
  36. Common feat. Dwele – The People
  37. Justice – D.A.N.C.E.
  38. Dizzee Rascal – Pussy’ole (Old Skool)
  39. Justin Timberlake – What Goes Around Comes Around
  40. Jack Peñate – Torn on the Platform

Prinpi’s Tracks of the Year 2008 (Hebrew) Tuesday, Dec 14 2010 

Note: This column was originally published in December 2008

 

היי כולם, ותודה שנעניתם להזמנתי ולמכבש יחסי הציבור שהפעלתי השנה בכל פלטפורמה אפשרית ובאתם לקרוא את המצעד השנתי שלי ל 2008. 

אני אשתדל לא לחפור ולהגיע ישר למצעד עצמו, שהוא גם ככה ארוך.

2008 היתה שנה טובה יחסית לעשור האחרון.

היו המון שירים טובים, אבל היו מעט מאד שירים מצויינים, ושוב לא התפתח אף ז’אנר חדש ומהפכני של ממש שיגדיר את העשור הזה או לפחות את חלקו, משהו כמו הדיסקו, הברייקדאנס (זקנים כמוני זוכרים איזה טירוף היה סביב הברייקדאנס לשנה שנתיים בתחילת האייטיז. אי אפשר היה לזוז בלי תופעות הלוואי של הגל הזה), הגל החדש, הפּאנק, הניו-רומנטיקס, Madchester, הבריטפופ, הגראנג’ וכד’.

 

אני חושש שהעשור הזה יזכר בהסטוריה כעשור מוסיקלי חלש מאד, שהיה רגרסיה לעומת הניינטיז העשירות באיכות בצורה קיצונית.

אולי זה בגלל עליית ה MP3 ונפילת תחנות הרדיו וחברות התקליטים, אולי המוסיקה מעולה ואני זה שהזדקן ולא מעריך אותה יותר בגלל הקונספט לפיו “לעולם לא תאהב מוסיקה יותר מכפי שאהבת אותה בגיל 17″ (הלוואי שהייתי זוכר של מי הציטוט הזה).

עוד הגיגים על העשור המוסיקלי הזה יגיעו כנראה במצעד העשור בעוד שנה…

 

והנה השירים שבכל זאת עשו לי משהו ב 2008:

 

הערה – למי שלא קרא את הפוסט הקודם, ולאור אפס התגובות שקיבלתי עליו אלה כנראה רובכם, התחלתי השנה מנהג חדש – לדרג כל שיר בכוכבי מיינסטרים, מכוכב אחד שזה אומר שיר אזוטרי ומוזר שאולי 5% מכם יאהבו עד לחמישה כוכבי מיינסטרים שאומרים שמדובר בשיר מהפלייליסט של FM99

(הימנעות מעוד ירידה על גלגל”צ לטובת רגשותיה של העורכת המוסיקלית היפה שקוראת כאן).

אז אם אתם לא מתחברים לטעם שלי, לא הייתי טורח לשמוע את רוב מה שמסומן בכוכב או שניים, כי זה כנראה לא ידבר אליכם. אבל השירים עם ארבעת הכוכבים, למשל, הם קומוניקטיביים ומיינסטרימיים מאד, והיו יכולים להיות להיטים גדולים בארץ אם רק מישהו היה מרים את הכפפה ומשדר אותם.

 

 

40. The Mae Shi – Run to Your Grave

(2 mainstream stars)

 

שיר שמעטים בלבד יתחברו אליו, אבל אחרי כמה שמיעות היה לי מאד קשה לא להיסחף למקהלה הענקית שצווחת לי בצוותא לרוץ לעבר הקבר שלי. שיר שיש שיגדירו כמעצבן, אבל יש בו אלמנט ממכר ומקורי מאד שגורם לסקרנות לגבי מה המיי שי מלוס אנג’לס יעשו בהמשך. אגב, הם מגדירים את עצמם כ”פּאנק נסיוני”. נו, מילא.

 

39. Futureheads – The Beginning of the Twist

(4 mainstream stars)

 

הפיוצ’רהדס ממשיכים לדשדש ולאכזב מעט אחרי אלבום בכורה שהדהים את עולם האינדי ברעננות ובמקוריות שלו. עם כל האכזבה, עדיין חייבים להודות שמדובר בשיר רוק גיטרות טוב עם קליפ שהוא מעין אבולוציה של Take on me של א-הא.

 

38. Iwasacubscout – Pink Squares

(3 mainstream stars)

 

אהבתי מאד את הריף המקורי בהתחלה, אבל בהמשך זה הופך לשיר די בנאלי. אפשר לומר שהקאב סקאוטס הם צמד חיובי וסימפטי מאד, שעדיין לא מיצה את הפוטנציאל שלו. מדובר בשיר מ 2006 שיצא מחדש השנה כסינגל יחד עם אלבום הבכורה השלם של פעםהייתיחניךצופים (לא מתחייב על דיוק התרגום).

 

37. Dizzy Rascal feat. Calvin Harris – Dance Wiv Me

(5 mainstream stars)

 

אי אפשר לומר שהיו פריצות דרך יוצאות דופן בתחום הדאנס וההיפ-הופ השנה (אם לא מגדירים את No Stress של לורן וולף הצרפתי כפריצת דרך בתחום ההאוס – אהבתי מאד את השיר, אבל יותר בגלל זכרונות מתוקים מחופשה בקלאב מד מאשר בגלל איכותו יוצאת הדופן). ובתחום ההיפ-הופ אני לא מבין מה הרעש סביב ליל וויין – סבבה שהוא מצליח, אבל אני לא מבין למה הדביקו לו גם תווית של היפ הופ איכותי.

עם זאת, השילוב דאנס/היפ-הופ שבמקום ה 37 הוא שיר מקפיץ וכיפי מאד שלא נמאס ממנו אפילו אחרי טחינה מאסיבית בחצי השנה האחרונה. הכי כיף כשהשיר הזה מתחיל בדיוק כשאני באמצע אימון כושר. אני חייב לו הרבה קילומטרים שלא הרגשתי בכלל בהתקדמותם.

 

36. The Kooks – Shine On

(4 mainstream stars)

 

הרבה להקות הוציאו השנה אלבומים שניים שציפו מהם להרבה ואכזבו. המבחן האמיתי של הקוקס יגיע באלבום הבא שיקבע האם הם מוסד אינדי משובח או בדיחה מעצבנת שהסולן שלה זקוק לתספורת דחוף.

בינתיים הם שחררו כמה סינגלים השנה, והיחיד שהיה שיר ממש מוצלח היה הבלדה היפה הזו. מדובר בשיר מעודד – נסו בעצמכם אם אתם עצובים.

 

35. Kaiser Chiefs – Never Miss a Beat

(4 mainstream stars)

 

אני מאד אוהב את קייזר צ’יפס. אבל למרות זאת לקח לשיר הזה די הרבה זמן להתחבב עלי, ואני עדיין חושב שהוא קצת טפשי מדי, אבל זה חלק מהקטע של הקייזר צ’יפס. אני מעדיף את השטותניקיות שלהם שלא לוקחת את עצמה ברצינות על פני הרצינות התהומית בה בלוק פארטי לוקחים כל פריטת גיטרה שלהם. וחייבים לציין שלשיר הזה יש אחלה קצב, והוא גורם לך לחשוב שהמודס חוזרים (אחרי שבלר כבר החזירו אותם בניינטיז). אתה מתחיל להרגיש כבר די זקן כשאתה מבין שחיית כבר שלושה גלגולים של אותה אופנה בימי חייך (אפילו שכשהמודס המקוריים היו באופנה בקושי נולדתי).

 

34. Black Affair – Japanese Happening

(1 mainstream star)

 

או קיי, זה באמת לא שיר לכל אחד. אבל בעיני הוא מופלא. מעין קטע סינטיסייזר אייטיזי איטי ומדיטטיבי שבמצב הרוח הנכון יכול לבוא לכם ממש ממש טוב. אני מאד שמח שגיליתי אותו השנה כי הוא לא נשמע כמו שום דבר אחר.

 

33. Late of the Pier – Bathroom Gurgle

(1 mainstream star)

 

אם כבר מדברים על דברים שלא נשמעים כמו שום דבר אחר… ודברים שלא מתאימים לכל אחד… ודברים שנשמעים כאילו עשו אותם באייטיז… LOTP  עשו כאן רפסודיה מופלאה (שיצאה מחדש השנה אחרי שיצאה במקור ב 2007) של קטעים במקצבים שונים שכולם נשמעים כמו טראקים שהיה ניתן לשמוע במקומות כמו הליקוויד או הפינגווין באייטיז. לא, אני לא עד כדי כך זקן – הייתי אז ביסודי. אבל סיפרו לי מה השמיעו שם. LOTP הם מהדברים המקוריים והמרעננים ביותר ששמעתי השנה.

 

32. The Whip – Trash

(2 mainstream stars)

 

שוב – אם התפריט המוסיקלי שלכם מורכב רק משירים שנהוג להשמיע ביניהם דיווחי תנועה, כנראה שהטראק הזה ממש לא ידבר אליכם. אבל מי שבא לו קטע פּאנק-פאנק רוקיסטי/האוסי שמערב את כל הסגנונות האלה לכמה דקות של כיף שבא לך להשתולל איתו – השוט הוא בדיוק מה שאתם צריכים. ובפול ווליום.

 

31. Johnny Foreigner – Salt, Peppa and Spinderella

(3 mainstream stars)

 

אני מת על ג’וני פורינר – שלישיית אינדי מבירמינגהאם שלא זכתה ליותר מדי יחסי ציבור וליקוקים במגזינים ובבלוגים (אם כי ה NME נתן לאלבום שלהם את הציון המכובד 8/10). יש להם פוטנציאל להיות להקה ממש מצוינת אם הם לא יעלמו. יצאו להם כמה סינגלים טובים, ועוד סינגל עם שני שירים מהאלבום אמור לצאת ב 2009, אבל השיר הזה הוא הטוב ביותר שלהם, ונלווה לו גם קליפ משובח.

 

30. The Verve – Love is Noise

(4 mainstream stars)

 

הוורב חזרו! ופספסתי הופעה שלהם בלונדון בשבוע! והם הוציאו סינגל ממש חזק שסופסוף הזכיר לכולם שהם יודעים לתת בדיסטורשן ולא רק לשיר בלדות! אחלה שיר. לא נשמע של להקה שממחזרת את עצמה בשביל כסף בכלל אלא כמו משהו שבאמת נוצר ב 2008.

 

29. Kanye West – Flashing Lights

(5 mainstream stars)

 

בניגוד לבריטים ולרוב הישראלים אני לא אומר אמן על כל פיפס שקאניה מוציא, וחלק מהטראקים שלו חלשים לטעמי. עם זאת, כשהוא בשיאו, כמו כאן, מדובר באושיית ההיפ-הופ האיכותית ביותר הפועלת כיום (בהנחה שגורו ופרמייר מ Gangstarr יצאו זה מכבר לגמלאות).

 

28. Primal Scream – Can’t go Back

(4 mainstream stars)

 

האם השיר הזה היה מדורג גבוה יותר אם לא היה נודע לי השנה, באיחור רב, שבובי גילספי, המנהיג של פריימל סקרים, הוא אנטי-ישראלי קיצוני? יש מצב. מה לעשות, הטרוריסט הקטן יודע לעשות מוסיקה.

שיר חזק ובועט ביותר שלא היית מנחש עליו שהוא של להקה שקיימת כבר מעל עשרים שנה.

 

27. Red Light Company – Meccano

(3 mainstream stars)

 

אני מודה: יש לי בעיה עם להקות שהסולנים שלהם נראים כמו כוסיות. זה לא שיש לי משהו נגד טראנסים חלילה, איש באמונתו ובמגדרו יחיה, אבל ברגע שאני רואה להקה שהסולן שלה נראה כמו כוסית ישר נדלקת אצלי נורה אדומה שזועקת “זהירות! אימו!!!” ואני משתדל להתרחק כמה שיותר מהר.

לצערי, פספסתי ככה כמה שירים ממש טובים של AFI, וכיום אני מכפר על כך.

הודות לפתיחות החדשה הזו שלי הסכמתי להקשיב קשב רב לכל שיריהם של Red Light Company למרות חזותו הבארבית של הסולן שלהם, ועלי לציין שהם להקה בת-זונה. “מקאנו” הוא פסגת היצירה שלהם, לדעתי. המנון סוחף ומלודי שחבל שלא יותר אנשים זכו לשמוע אותו השנה בגלל שהדרכים בהן ניתן לצרוך פה מוסיקת רוק חדשה כל כך מוגבלות ועמוסות מכשולים.

 

26. M83 – Kim and Jessie

(3 mainstream stars)

 

אני לא אוהב את כל מה ש M83 הצרפתי עושה, אבל אני מעריך אותו. הוא מתעקש לעשות שו-גייזינג עם שכבות על גבי שכבות של דיסטורשן בתקופה בה סוג המוסיקה הזה נחשב שריד ארכיאולוגי מתקופה בה לא היה אינטרנט, היית צריך לחכות יומיים כדי לגלות מה היתה התוצאה של משחק NBA, והתכתבויות עם חברים לעט היו אשכרה על גבי דפים שנשלחו בדואר.

בשיר הספציפי הזה M83 הצליח לזקק את כל מה שהוא עושה טוב למלודיה נפלאה (שמאד הזכירה לי את Tears for Fears), ולשיר נוגע ללב על שתי תיכוניסטיות שעשויות להיות או לא להיות קצת לסביות.

 

25. Little Jackie – The World Should Revolve Around Me

(5 mainstream stars)

 

שיר הכיף של השנה! לא איכות מיוסרת וחשובה, אבל פיסת פופ רקידה שמקפיצה לך את התחת איפה שלא תהיה. אין לי מושג אם השמיעו את זה בגלגל”צ או לא, אבל אם היה צדק בעולם זה היה צריך להיות שיר שילדות בית ספר צועקות את המילים שלו באקסטזה כל יום בדרך הביתה. מי שלא מכיר ואוהב פופ קצבי עם קצת נשמה – עשו לעצמכם טובה והכירו את ג’קי הקטנה קצת יותר טוב.

 

24. Noah and the Whale – Five Years Time

(5 mainstream stars)

 

אחרי שהיו לנו כמה שירים ביזאריים, עכשיו זה פתאום נראה כמו עשרת הגדולים של FM99… אבל מה לעשות – זה חוק שיש לי (וניתקל בו שוב מאוחר יותר) – אם אתה אוהב שיר אבל פתאום הוא נעשה מיינסטרים וטחון בגלגל”צ, זה צבוע להפסיק לאהוב אותו בגלל זה. פשוט שיר טוב ושמח. כמה כאלה כבר יש בשנה? גם את Brimful of Asha של קורנרשופ לא הפסקתי לאהוב אחרי שנורמן קוק הפך אותו לשיר הטחון בעולם. אם משהו טוב והרבה אנשים אוהבים אותו פתאום, הוא עדיין טוב. הבעיה שלי היא עם דברים מזוייפים, משוכפלים ומשעממים שהרבה אנשים נאלצים לאהוב אותם כי זה כל מה שיש לשמוע.

 

23. Goldfrapp – Happiness

(4 mainstream stars)

 

הבטחתי שיום אחד אכתוב פוסט שיוקדש לשירים שאני אוהב אבל לא מסוגל לשמוע כי הם עצובים לי מדי. השנה התווסף עוד שיר לרשימה הזו – השיר הזה, שהוא בעיני היפה ביותר של גולדפראפ אי פעם.

לקח לי זמן להסכים להקשיב לו בכלל, כי הגעתי למסקנה שאני לא אוהב את גולדפראפ וזהו זה, אבל תמיד שווה לשמור על ראש פתוח, כי אז לא מפספסים פנינים כמו השיר הזה. כמה אירוני ששיר שנקרא “שמחה” עושה כל כך עצוב… אבל מתוק.

 

22. 4 or 5 Magicians – Change the Record

(4 mainstream stars)

 

מגיע לקוסמים מברייטון הרבה יותר כבוד מזה שהם זכו לו השנה מהמדיה. מדובר בלהקת אינדי צעירה ומוצלחת. הלוואי שהיו עוד כמה להקות עם שילובי גיטרות כל כך יפים.

השיר הספציפי הזה מתלונן על זה שאין מה לשמוע ברדיו כי טוחנים את אותו שיר (שבמקום הראשון) שוב ושוב, וכבר עדיף לשמוע רדיו 4, או בתרגום לישראלית: רשת א’. פלא שהזדהיתי איתו מיד?

אני חושד שהשיר נכתב כשיר מחאה בתקופה בה Umbrella של ריאנה היה במקום הראשון בבריטניה.

עוד לא יצא להם אלבום, ואני מקווה ש 2009 תהיה השנה שלהם.

 

21. The Metros – Education Part 2

(4 mainstream stars)

 

אם כבר מדברים על להקות אינדי צעירות שלא קיבלו את הכבוד המגיע להן, אז המטרוס מפקהאם הם חבורת נערים עליזה וצוהלת בהנהגתו של הסולן הכריזמטי סול (לא מלשון “נשמה”, מלשון “שאול”) אדמצ’בסקי (מה הסיכוי שהוא יהודי?) שלא הצליחה במצעדים למרות (או בגלל?) שהם עושים רוק כיפי ופשוט שלא לוקח את עצמו ברצינות, ופשוט כיף לשמוע אותם. הסינגל הראשון שלהם הוא המנון רוק קלאסי עם הרבה “או הו” כמו שאתם כבר יודעים שאני אוהב. אם היו בו גם אקורד דרמטי או שניים הוא היה מתחרה על התואר שיר השנה. כל כך קל לקנות אותי.

 

20. We are Scientists – After Hours

(4 mainstream stars)

 

מצחיק שבהתחלה לא אהבתי את ווי אר סיינטיסטס (כבר יותר פשוט לכתוב את זה באנגלית), ודווקא השנה, כשיצא האלבום השלישי שלהם (השני שזכה לתפוצה רחבה) ועשה פחות רעש, הם הוציאו סופסוף שיר שממש אהבתי. ברגע שהתעלמתי מזהות המבצעים ופשוט חשבתי לי “האם זה שיר שעושה לי את זה או לא”? היה ברור שהשיר הזה עם הגיטרות המצויינות והשירה האובר-דרמטית יהיה בטופ 20 שלי השנה.

“Time means nothing”. זה כל כך נכון ועם זאת כל כך שגוי.

 

19. Cheese People – Catch U

(3 mainstream stars)

 

אנשי הגבינה הרוסים (!) מסמארה הם מהתגליות המשמחות ביותר שלי השנה. אחד המקורות שלי למוסיקה חדשה הוא הפלייליסטים העמוסים והמצוינים של Criznittle שנקראים

Indie Rock Playlist (month year)

ויוצאים מדי חודש. אני אפילו חבר גאה בקבוצה של קריזניטל בלאסט אף אם http://www.last.fm/group/Indie%252FRock%2BPlaylist.

 

רוב הפלייליסט מאד אמריקנו-צנטרי ומתרכז, כמו תכניות דוגמת “הקצה”, במובטלים בני 25 שגרים במרתף של ההורים באורגון ומקליטים את עצמם באמבטיה עם גיטרה אקוסטית, או במילים אחרות, הגרסה האמריקאית למוסיקה אלטרנטיווית. עם זאת, בכל פלייליסט כזה יש לפחות 5-6 פנינים, והרבה פעמים לא היה שום סיכוי לשמוע את השירים האלה בשום מקום אחר.

אז את להקת האינדי רוק הרוסית הזו אני חייב לקריזניטל, והשיר הזה שלהם הוא רוק/דיסקו כיפי.

יללות החתול של הסולנית אולגה ברקע הורידו את דירוג המיינסטרים של השיר הזה לשלושה כוכבים בלבד, אבל בעיני הם חלק ממה שעושה את השיר הזה מקסים כל כך. הלוואי שהם יצליחו ויגרמו לגל להקות אינדי רוסיות מגניבות.

 

18. Paramore – That’s what you get

(4 mainstream stars)

 

 

אם הייתם אומרים לי לפני שנה ששיר של פאראמור יהיה בטופ 20 השנתי שלי, ושעוד אחשוב שהקול של הסולנית היילי השתבח מסינגל לסינגל, הייתי מציע לכם לאשפז אותי עד שאחוז החומרים ההזייתיים בדמי ירדו לממדים שפויים.

פאראמור תמיד נתפסו אצלי כלהקת ספק-אימו המיועדת לילדות מתלהבות. כל זה השתנה ב 2008.

כיום אני חושב שפאראמור הם להקת ספק-אימו המיועדת לילדות מתלהבות עם שיר אחד שהוא פיצוץ.

פשוט קשה לא להתמכר לשיר הזה אחרי שמיעה וחצי, אז למה להיאבק בזה?

 

17. Santogold – Say A-Ha

(3 mainstream stars)

 

אין על סאנטי ווייט האמריקאית. בהתחלה, כמו כל מי שמאד אוהבת את MIA, חשבתי שהיא מעתיקנית, אבל יש מקום בעולם האינדי לכולם, ויש מספיק הבדלים בין השתיים, שכל אחת מהן מעולה בתחומה.

השיר הזה היה מהאהובים עלי באלבום שלה, ולכן שמחתי מאד כשהיא הוציאה אותו כסינגל ולא רק מכרה אותו לפרסומות. דווקא את Lights Out שלה, שהמבקרים נשפכו ממנו, אהבתי קצת פחות.

שיר בלי הרבה מילים, כיפי, קצבי, ומעולה לנהיגה. עוד נחזור לסנטוגולד בהמשך… (אח, המתח, המתח).

 

16. Oasis – The Shock of the Lightening

(4 mainstream stars)

 

אמרו על אואזיס שהם זקנים, לא מעודכנים, לא רלוונטיים, ושלא מענין אף אחד שהם הוציאו אלבום חדש. כל זה נכון. I’m out of time, למשל, הוא שיר משעמם ברמות של שימוש כחומר הרדמה בניתוחי לב. אבל כשהאחים גלאגר מחליטים לכתוב להיט רוק נותן בראש שיהיה סינגל ראשון מאלבום – הם עושים את זה אולי הכי טוב בעולם. תגידו מה שתגידו, השיר הזה עומד בשורה אחת עם טובי הלהיטים של אואזיס בלי להתבייש. למי שאוהב מועדונים עם רצפה דביקה מבירה ודיסטורשן באזניים ואוהב את הרוק שלו חזק, מלודי ולפנים.

 

15. The Go! Team – Milk Crisis

(3 mainstream stars)

 

בשנה הבאה יכתבו מצעדי סיכום העשור, ואני חייב לציין שאני שוקל ברצינות את הגו טים כלהקת העשור שלי לפני הרכבים “חשובים” כמו הסטרוקס או הליברטינס או הווייט סטרייפס או קינגז אוף ליאון או אינטרפול. הגו טים לא עושים כלום חוץ משירים מקפיצים שעושים לך טוב על הלב. אתה מדוכדך, שומע שיר שלהם, ונעשה פחות מדוכדך. זה לא חלק גדול ממה שמוסיקה אמורה בעצם לעשות?

השנה יצא רק הסינגל-להורדה-בלבד הזה שהוא לא מהסינגלים הטיבם ביותר של הגו טים, אבל הוא עדיין עדיף עשרות מונים על רוב מה שאפשר לשמוע ברדיו. עם כל הכבוד לסולנית/ראפרית הקבועה נינג’ה, יש לי חולשה לטראקים שבהם חברת הלהקה קאורי שרה, וזה אחד מהם.

 

14. The Courteeners – Not Nineteen Forever

(4 mainstream stars)

 

הקורטינרז הם מבחינתי אחת מלהקות ה “בוא ניקח גיטרה, נמלמל כמה מילים גבוהות עם מלודיה מונוטונית ולא מקורית ונהיה כוכבים” שצצו אחרי פירוק הליברטינס. השיר הזה שונה מעט. קודם כל, המילים דיברו אלי אישית, ולפעמים גם זה קובע. שנית, ריף הגיטרה פה סוחף ומענג. שלישית, הגירסא האקוסטית מרגשת עד דמעות.

An older woman and an ever so slightly younger man/ God bless the band/ They’re doing all they can

אבל לא תמיד אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים. אפילו אם אנחנו סלייטלי מבוגרים יותר. ולא תמיד אנחנו זוכרים שאנחנו כבר לא בני 19.

 

13. Glasvegas – Daddy’s Gone

(4 mainstream stars)

 

גלאסוגאס הם להקה חדשה, אבל הם מאד מיינסטרים וזכו לחיבוק חזק מהממסד המוסיקלי הבריטי. מדובר בחבר’ה סקוטים עם כשרון נדיר למלודיות. בשום מקום זה לא יותר ניכר מאשר בהמנון הלבבות השבורים הזה. אם יצא לכם לראות אותם שרים את זה בהופעה ביו טיוב, קשה שלא להתרגש כשכל הקהל שר את הפזמון יחד עם הלהקה. זו בלדה שאף אחד שאיבד אי פעם מישהו בחייו לא יוכל לעמוד בפניה, ולזכות גלגל”צ יאמר שתפסתי אותם משמיעים את השיר הזה באחד הערבים.

 

12. The Pigeon Detectives – This is an Emergency

(3 mainstream stars)

 

בד”כ אני מעריך את המצעדים השנתיים של ה NME. השנה הוחלט לשנות שם את שיטת הדירוג ולהפוך אותה למשוקללת ודמוקרטית. התוצאה: המצעד השנתי הגרוע ביותר בתולדות המגאזין שכל ילד שצופה ב MTV|2 היה יכול לשרבט בחמש דקות. בהקדמה למצעד החלש הזה ציין העורך שאחד הכתבים דירג את השיר הזה של פיג’ן דטקטיבס, ומפאת כבודו הוא לא יציין את שמו.

אז עורך NME  מתנשא יקר: הפיג’ן דטקטיבס אולי נכשלו עם האלבום השני שלהם, אבל מדובר בשיר משובח ביותר. הוא דרמטי מאד, שזה משהו שאתם כבר יודעים שמוסיף לו המון נקודות אצלי, ויש בו גיטרות טובות וקמצוץ של מקוריות, וכל אלה דברים שאין, למשל, בסינגל האחרון של The View “5Rebbeccas”.

אני הכי אוהב את ההקשות על תוף הסנר רגע לפני הפזמון האחרון. תענוג.

 

11. MGMT – Time to Pretend

(5 mainstream stars)

 

ואת מי ה NME כן אוהבים? MGMT. שלושה שירים שלהם בטופ 5. כמו מצעד שנתי של מעריץ מתלהב. אני חושב ש MGMT טובים מאד ושהם משב רוח מוסיקלי מרענן, אבל ממש לא הבנתי את ההתלהבות מ Kids ו Electric Feel שיר יפה, אבל לא מספיק. לעומת זאת, Time to Pretend היה משהו מיוחד ומקורי מהפעם הראשונה ששמעתי אותו (ומאז, באדיבות כל המדיה האפשריים, היו עוד המון המון פעמים…) ואחד השירים שיאפיינו ביותר את 2008 כשניזכר בשנה הזו בבוא היום. כמה אירוני ששיר עוקצני על החיים הריקניים והצבועים של כוכבי רוק הפך את MGMT למעין כוכבי רוק בפני עצמם.

 

10. The Kills – Tape Song

(2 mainstream star)

 

ביקורת המוסיקה אובססיבית לגבי גילוי דברים חדשים. להקות חדשות שבקושי הוציאו סינגל, ז’אנרים חדשים שקיימים רק במוחם של שני אנשים… לפעמים להקות כבר נחשבות פאסה כשתקליט הבכורה (!) שלהן יוצא (עיין ערך הסיפור העצוב של The Longcut המצויינים, או Joe Lean and the Jing Jang Jong שגנזו אלבום בכורה שכבר קיבל את הציון 8 ב NME בגלל שהוא “כבר לא משקף את הסאונד שלהם”).

על רקע אובססיית החידוש והנעורים הזו, כיף להיתקל לפעמים בתופעות כמו The Kills, שהשנה הוציאו את האלבום השלישי שלהם, ולפתע זכו להצלחה המסחרית והאמנותית הגדולה ביותר שלהם.

כל הסינגלים של הקילס היו מצוינים וגרמו לי לאהוב אותם מאד, אבל הסינגל האחרון עולה על כולם.

שיר אווירה שמעטים מכם כנראה יאהבו, אבל בטח יהיו אחד או שניים שישמעו אותו והשיר הזה ילווה אותם לכל דיסק אוסף שהם יכינו מעתה ועד עולם.

 

9. Crystal Castles vs. Health – Crimewave

(1 mainstream star)

 

קריסטל קאסלס התפרסמו בתור אלה שטימבאלאנד גנב מהם את הסימפול שהוא נתן ל 50 Cent בשביל AYO Technology. אחרי כמה זמן הם זכו להכרה כאמנים בזכות עצמם, והטראק הזה הוא לדעתי הבלחת גאונות חד פעמית שרק בשבילה שווה להכיר אותם. טראק שהוא ממש לא לכל אחד – סינטיסייזרים של ניו-ווייב אייטיזי מעורבים בביט מקפיץ ושירת ווקודר רובוטית שיכולה לשגע אותך אם תשמע אותה יותר מדי. אבל אני נותן לה לשגע אותי כי השיר הזה טוב מכדי שאפסיק לשמוע אותו.

 

8. Lesser Panda – Ghostdance

(3 mainstream stars)

 

לדעתי 2009 תהיה שנה מעולה ללסר פנדה. יש סביבם הייפ מטורף בבריטניה, והסינגל האחרון שלהם הוא טור דה פורס של יכולת מוסיקלית משובחת. 2008 התאפיינה בחזרה המונית לדארק אייטיז, וגם השיר הזה חוזר לתקופה ההיא, אם כי יותר לגיטרות המקוטעות של הפוסט-פּאנק ופחות לסינטיסייזרים.

תנו לגיטרות ולשירה האיאן-קרטיסית של הסולן לסחוף אתכם לשיר מדיטטיבי ויפהפה שרק מעורר תיאבון לגבי מה שהלהקה הזו מכינה לנו לעתיד.

 

7. The Duke Spirit – Lassoo

(3 mainstream stars)

 

מי אמר שלהקות עם סולניות בנות לא יכולות לתת בראש? מדובר בשיר שיצא בשלהי השנה שעברה (ששש… אל תגלו לאף אחד) והוא פנינת רוק סוחפת. נסו לשמוע את הריף בקטע שמוביל לפזמון, במהלך הפזמון, ובברידג’, ולא להידרדר לאייר גיטאר מטורף, אפילו כשאתם נוהגים.

 

6. Santogold – LES Artistes

(3 mainstream stars)

 

חולה עליה. אם כי פחות אהבתי את שיתוף הפעולה שלה עם פארל וג’וליאן קזבלנקאס ב My Drive Thru. סנטוגולד היא מהנביאות של ז’אנר שהייתי מכנה אותו “אלקטרו-דה-קונסטרוקציה”. אני מתנצל אם מישהו כבר המציא את השם הזה קודם. קחו מלא ז’אנרים, פרקו וערבבו אותם יחד, טבלו באלקטרוניקה קלה, הוסיפו קול ייחודי מלא סול אך שבור, והנה משהו חדש בעשור הזה שאפשר להתגאות בו. המיוחד בשיר הזה, מבחינתי, הוא שהוא יצא לפני הרבה זמן יחסית, כך שהספקתי לחרוש עליו ממש הרבה, והוא אף פעם לא נמאס עלי אפילו קצת ביחס לפעם הראשונה.

עוד המלצה של סנטוגולד לשיר שיצא בשנה שעברה – Creator.

 

5. The Ting Tings – Great DJ

(4 mainstream stars)

 

הטינג טינגס הם להקת אינדי, ולא יעזור לאף אחד. ולקום בבוקר ולשמוע שבראש המצעד הבריטי צועדת להקת אינדי, ולא בריטני או ריאנה או ביונסה או זוכה של איזה כוכב נולד, היה אחד הרגעים היפים שלי מבחינה מוסיקלית השנה. לטינג טינגס היו המון להיטים השנה, וההצלחה שלהם גרמה לכמה אניני-תחת להרים את האף ולזלזל בהם, אבל מכולם הכי אהבתי אחד שיצא בכלל להורדה בלבד ושלא היה גבול לשמחתי כששמעתי אותו בחימום לקראת ההופעה של איאן בראון השנה (מצטער, מייט, אתה אליל אבל הסינגלים שלך השנה לא היו טובים מספיק). מדובר בפנינת דיסקו/גיטרות ממכרת, וכמובן שהיא גם דרמטית וגם יש בה הרבה “או או”, ולכן היא בטופ 5. אני נורא צפוי מהבחינה הזו.

4. The Music – Strength in Numbers

(4 mainstream stars)

 

חזרה מהכפור לאחת הלהקות הסימפטיות של העשור (עם אחד השמות הכי דביליים), וחזרה לסולן שלהם, מי שהתחיל את טרנד הסולנים עם גיבוב השיער השחור הספק-מתולתל ללא-ספק-מבולגן-וזקוק-לחפיפה שהיו לו חקיינים רבים, והשנה חזר גלוח ראש ונקי מסמים.

השיר הזה הוא המנון חזק וסוחף ליכולת שלנו להתאחד ולגרש יחד את הפחדים והחולשות שלנו.

וזה מסר שכולנו צריכים שמיזהו יזכיר לנו אותו מדי פעם, ואם זה בא בליווי אחלה גיטרות, מה טוב.

 

3. Vampire Weekend – A Punk

(3 mainstream stars)

 

להקה שמשלבת פוסט-פּאנק, או Math Rock כפי שאוהבים לקרוא למוסיקה של Foals הנפלאים ודומיהם, עם השפעות אפריקאיות דוגמת “גרייסלנד” של פול סיימון. השיר הזה הוא השיר בו השילוב הזה מצליח בצורה המושלמת ביותר, והחסרון הגדול ביותר שלו הוא אורכו המינימלי. אני תמיד מוצא את עצמי מאוכזב מחדש אחרי ה “היי!” האחרון כשאני מבין שהשיר נגמר. (כן, יש בו הרבה “היי!”. אפשר פשוט לכתוב תוכנת מחשב שתדרג את המצעדים שלי במקומי).

 

2. Lykke Li – I’m Good, I’m Gone

(4 mainstream stars)

 

כתבתי פוסט על ההופעה של ליקי לי, אבל השיר הזה שלה כל כך משובח שהוא ראוי לעוד כמה מילים.

הפתיחה המופלאה עם המגאפון, הקול הייחודי שלה, המעבר האנרגטי לפזמון, האקורדים היפים כל כך…

שיר עצוב על פרידה עצובה ושיתקשר אצלי תמיד לפרידה עצובה אחרת, אבל הוא כל כך יפה שזה נסלח לו. אגב, המבנה של שני השירים במקומות הראשון והשני די דומה לדעתי – מענין אם עוד מישהו יבחין בזה. ליקי השוודית מצליחה מאד במעגלי האלטרנטיב האמריקאיים (תראו איך פיצ’פורק מלקקים לה במצעד השנתי שלהם! והם לא ממש חמים כלפי דברים שהם לא בשטאנץ של האלטרנטיב/פולק/קאנטרי האמריקאי) ויש בהחלט סיכוי שעוד נשמע ממנה הרבה בשנים הקרובות.

 

מוכנים?

 

 

ועכשיו……..

 

 

 

 

 

 

Wait for it…..

 

 

 

 

 

 

Keep waiting….

 

 

 

 

 

שיר השנה!

 

1. Magic Wands – Black Magic

(3 mainstream stars)

 

נתקלתי בשיר הזה לגמרי במקרה, וכל הסיכויים היו שלא אשמע אותו לעולם.

לכם אני נותן את המתנה של להכיר לכם שיר שהוגדר ביותר מאתר אחד כ”מושלם”, וזו לא מילה שאני זורק הרבה. תקשיבו, אל תקשיבו – המצפון שלי שקט – עשיתי את כל מה שיכולתי כדי להרחיב את מעגל האנשים שמתענגים על המוסיקה השמיימית הזו.

מדובר בצמד הזוי מטנסי שבארה”ב (אני אולי אנגלופיל, אבל כשמשהו טוב אז הוא טוב) ואין להם אף שיר אחר ששמעתי שאפילו מתקרב לאיכות של היהלום החד פעמי הזה.

שיר מושלם מהצליל הראשון עד ל”היי!” הכי חלש שבקושי שומעים (כן, יש בו הרבה “היי!, נכון אתם נורא מתפלאים? הוא גם דרמטי. חבל שפנדורה כבר לא זמין מחוץ לארה”ב. הייתי מנסה להגדיר לו להשמיע לי רק שירים עם “היי! או או! ואקורדים דרמטיים ולא הייתי צריך לשמוע שום דבר אחר).

אין שם צליל אחד שלא במקום, השירה המשותפת של הסולן והסולנית מופתית, ואני חושד, גם בעקבות הקליפ, שמדובר בפיסת מוסיקה שנשתלה בכדור הארץ על ידי צורת חיים מוסיקלית מתקדמת בהרבה משלנו. חבל שחוץ מ XFM בלונדון אף אחד לא בלע את הפתיון והשיר הזה לא הפך ללהיט ענק. חבל, אבל ככה הוא נשאר הסוד הקטן והמושלם שלנו. נכון?

 

להתראות בשנה הבאה עם המצעד השנתי 2009 ועם מצעד העשור – אם יהיה לי כח להמשיך להשקיע כל כך הרבה בשביל חמש תגובות.

 

ותודה לכולכם ששרדתם עד סוף הפוסט הארוך הזה, ובכלל שאתם מלווים אותי, רובכם לאורך שנים.

 

הרשימה המלאה:

 1. Magic Wands – Black Magic
2. Lykke Li – I’m Good, I’m Gone
3. Vampire Weekend – A Punk
4. The Music – Strength in Numbers
5. The Ting Tings – Great DJ
6. Santogold – LES Artistes
7. The Duke Spirit – Lassoo
8. Lesser Panda – Ghostdance
9. Crystal Castles vs. Health – Crimewave
10. The Kills – Tape Song
11. MGMT – Time to Pretend
12. The Pigeon Detectives – This is an Emergency
13. Glasvegas – Daddy’s Gone
14. The Courteeners – Not Nineteen Forever
15. The Go! Team – Milk Crisis
16. Oasis – The Shock of the Lightening
17. Santogold – Say A-Ha
18. Paramore – That’s what you get
19. Cheese People – Catch U
20. We are Scientists – After Hours
21. The Metros – Education Part 2
22. 4 or 5 Magicians – Change the Record
23. Goldfrapp – Happiness
24. Noah and the Whale – Five Years Time
25. Little Jackie – The World Should Revolve Around Me
26. M83 – Kim and Jessie
27. Red Light Company – Meccano
28. Primal Scream – Can’t go Back
29. Kanye West – Flashing Lights
30. The Verve – Love is Noise
31. Johnny Foreigner – Salt, Peppa and Spinderella
32. The Whip – Trash
33. Late of the Pier – Bathroom Gurgle
34. Black Affair – Japanese Happening
35. Kaiser Chiefs – Never Miss a Beat
36. The Kooks – Shine On
37. Dizzy Rascal feat. Calvin Harris – Dance Wiv Me
38. Iwasacubscout – Pink Squares
39. Futureheads – The Beginning of the Twist
40. The Mae Shi – Run to Your Grave

Next Page »

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.